השתלת שן טוחנת

השתלות שיניים הפכו זה לא מכבר לחלק בלתי נפרד מכל תכנית טיפול גדולה לשיקום הפה.
בעקרון, כל שן שנהרסה או נעקרה אפשר להחליף בכתר על שתל.
אתגר מיוחד קיים באיזורים האחוריים של הלסתות, איזור השיניים הטוחנות.
במאמר זה נדון בהשתלת שן טוחנת והמאפיינים של כל אחת מהלסתות.

השתלת שן טוחנת – הצורך ברציפות קשת השיניים

חוסר שן באמצע קשת השיניים גורם לבעיות סגר קשות:
השיניים הסמוכות מקבלות הטייה: הקדמית נוטה אחורה, האחורית נוטה קדימה.
התוצאה: השינייים הסמוכות לאיזור החסר סוגרות את הרווח של השן שחסרה, במקום לעמוד ישר על הלסת הן עומדות באלכסון ונוצר כיס חניכיים בצד אליו היתה ההטייה.
בנוסף- השן הנגדית לאיזור החסר בוקעת בקיעת יתר לתוך איזור חסר השן.
בסופו של דבר נוצר שיווי משקל בין השיניים שעברו הטייה לבין השן הנגדית שבוקעת בקיעת יתר, אך נוצרה בעייה סיגרית מקומית שקשה לפתור.
לכן , כאשר נעקרת שן, יש להשלימה בהקדם.

השתלת שן טוחנת בלסת עליונה

בחלקה האחורי של הלסת העליונה מצוי הסינוס, חלל אויר המהוה חלק ממערכת האף והנשימה.
מאחר והסינוס הוא חלל, אסור לחדור אליו עם שתל דנטלי.
משמע- גובה העצם הזמין להשתלה בחלקה האחורי של הלסת העליונה הוא המרווח שבין רכס הלסת לבין רצפת הסינוס.
המרווח הזה שבין רכס הלסת לרצפת הסינוס שונה מאדם לאדם עקב אנטומיה שונה, ומשתנה אצל אותו אדם במהלך החיים.

אורכם של שתלים סטנדרטיים הוא 10 מ"מ ומעלה.
כאשר יש מרחק של 10 מ"מ בין רכס הלסת לרצפת הסינוס אנו יכולים לבצע שתלים רגילים תחת הסינוס.
הבעיה היא כאשר המרחק בין רצפת הסינוס לרכס הלסת קטן מ- 10 מ"מ.

השינויים האנטומיים החלים בסינוס ובלסת

עם השנים הסינוס גדל, עובר פנאומטיזציה, ומתקרב לרכס הלסת.
באותו זמן הלסת עוברת תהליכי ספיגה.
דלקות חניכיים, ציסטות, דלקות סביב שיניים, עקירות שיניים כשלא בוצע שימור המכתשית, כל אלו גורמים לספיגת עצם הלסת.
כתוצאה מתהליכים אלו בסינוס ובלסת, פעמים רבות המרחק בין רכס הלסת לבין רצפת הסינוס קטן. כאשר הוא קטן מ- 10 מ"מ, אין לנו אפשרות לבצע השתלת שתלים רגילים במרווח זה.

השתלת שן טוחנת – השימוש בשתלים קצרים

שתלים קצרים הם שתלים שאורכם 5-6 מ"מ. לצורך ביצועם נדרשת מחצית מכמות העצם הדרושה להשתלת שתלים רגילים. לפיכך, כאשר גובה העצם תחת הסינוס קטן מ- 10 מ"מ ואין אפשרות להשתיל שתלים רגילים, עדיין יש אפשרות להשתיל שתלים קצרים.
שתלים קצרים אלו שתלים שמראש תוכננו ונבנו כקצרים, ולהם מנגנוני קומפנסציה לאורכם הקצר. אלו שתלים נישה , למקרים בהם אין אפשרות לבצע שתלים רגילים.
השימוש בשתלים קצרים מועט מכמה סיבות:
1 . שיטות ההשתלה והשיקום של שתלים קצרים שונות מאילו של שתלים רגילים. יש לעבור קורס יחודי על מנת ללמוד את שיטת השימוש בכל אחד מסוגי השתלים הקצרים.
2 . יש לרכוש ערכת השתלה ספציפית לכל סוג של שתל קצר.
3 . שתלים קצרים יקרים פי 5-8 משתלים רגילים, גם חלקי השיקום שלהם יקרים.
4 . חוסר אמון של רופאים בשתלים קצרים, למרות שהם נמצאים בשימוש כ- 40 שנה בהצלחה רבה ברחבי העולם.

למרות כל זאת, במקרים המתאימים, השימוש בשתלים קצרים פותר בעיות רבות והוא יעיל ביותר.

השתלת שן טוחנת – הרמת סינוס

כאשר גובה העצם תחת הסינוס קטן מ- 5 מ"מ, אין מנוס מביצוע הרמת סינוס.
הרמת סינוס הוא ניתוח קשה ויקר, במהלכו יוצרים חלון בדופנו הצדדי של הסינוס ודרכו משתילים עצם בקרקעית הסינוס.
לאחר הרמת הסינוס יש להמתין תקופה של 6-9 חודשים, להתאחות העצם המושתלת עם עצם הלסת המקורית, ואז יש לנו גובה עצם המאפשר ביצוע שתלים רגילים תחת הסינוס.

השתלת שן טוחנת בלסת תחתונה

לאורך חלקה האחורי של הלסת התחתונה עובר העצב האלבאולרי התחתון, המעצבב תחושתית את השפה התחתונה והסנטר. פגיעה בעצב זה תגרום לחוסר תחושה באיזורי העיצבוב של העצב.
בעת ביצוע השתלת שן טוחנת בלסת תחתונה עלינו למדוד את גובה העצם מעל העצב , תוך השארת לפחות 2 מ"מ של טווח ביטחון.
כאשר קיימים 12 מ"מ עצם מעל העצב ניתן לבצע שתלים רגילים.
כאשר קיימים 7 מ"מ עצם מעל העצב ניתן לבצע שתלים קצרים.
כאשר קיימים פחות מ- 7 מ"מ עצם מעל העצב, יש לבצע הגבהת הלסת.
הגבהת עצם הלסת זה הליך קשה עם אחוזי כישלון גבוהים . יש לבצעו רק כאשר אין ברירה אחרת, תוך התייחסות לסיכויי ההצלחה.

השתלת עצם

יש מספר מקורות לעצם בה אנחנו משתמשים לצורך השתלת עצם.
העצם הטובה ביותר היא עצם אוטוגנית- עצם עצמית, אותה ניתן לאסוף מאיזור העקירה או ההשתלה, או לחילופין לפתוח אתר ניתוחי נוסף לצורך קצירתה.
כמותה של העצם האוטוגנית קטנה ומוגבלת, ולא תמיד מספיקה .

אופציות אחרות הן עצם מבנק עצם- מתורם , גויה או חיה, או עצם סינטטית.
עצם מבנק עצם או סינטטית מצויים בכמות בלתי מוגבלת.

מקור חדש לעצם הוא השתלת עצם עצמית ממקור דנטין של השן.
שיטה חדישה מאפשרת לנקות ולטחון שיניים עקורות, שבעבר היינו זורקים אותן, ולהשתיל את החומר הטחון למקום בו נדרשת עצם.

המחקרים הראו שהרכב הדנטין דומה מאד להרכב העצם של הלסת, וכך , תוך שימוש בחומר גלם המצוי בידינו אנחנו מפיקים מהשן העקורה חומר עצם טוב כמעט כמו עצם עצמית מהלסת.
את העצם המופקת מהשן הטחונה ניתן להשתיל לאתרי שיניים שנעקרו, בהרמת סינוס או תוך כדי ביצוע השתלות מיידיות.

לסיכום השתלת שן טוחנת

שן שנעקרה באמצע הקשת חייבת השלמה, הדרך היעילה ביותר היא על ידי השתלת שן.
באיזור השיניים הטוחנות, בשתי הלסתות יש מגבלות של גובה עצם, או על ידי הסינוס או על ידי העצב. על מגבלות אלו ניתן להתגבר על ידי שימוש בשתלים קצרים, הרמת סינוס, או הגבהת הלסת התחתונה.