טיפול שיניים בחולי סוכרת – הדומה והשונה
טיפול שיניים בחולי סוכרת – חולים רבים במחלות כלליות, ובכללם סוכרתיים, אינם זוכים במקרים רבים לקבל טיפול שיניים.
הסיבה היא רתיעה של רופאי שיניים מלטפל בהם, מתוך חשש לקחת סיכונים הכרוכים במחלתם היסודית,זאת, דווקא בשעה שהם האוכלוסיה הזקוקה ביותר לטיפול שיניים.
לדוגמא – ידוע כי בסוכרת יש פגיעה ספציפית בחניכיים וברקמות התמיכה של השן, בשכיחות ובחומרה גדולות יותר מאשר בכלל האוכלוסיה.
החניכיים המודלקות מהוות חוקד זיהום הגורם לעליית רמת הסוכר בדם, ולעליה בצריכת האינסולין.
אנו עדים אפוא, למין פרדוקס או כדור שלג, כאשר תופעה אחת מזינה את חברתה וחוזר חלילא במעגל סגור, שנראה לכאורה כאילו אין ממנו מוצא.
היכן נולד פרדוקס זה? הוא נולד בתפיסה המוטעית המפרידה בין טיפול שיניים לבין טיפול רפואי, ולא כן הוא.
טיפול שיניים בניגוד לדעה המקובלת, אינו רק טיפול טכני בשיניים אלא הינו טיפול רפואי לכל דבר.
מספר פעולות שגרתיות שנהוג לבצען בטיפול שיניים רגיל כגון: אלחוש מקומי, גרידת חניכיים הגורמת לדמם ומתן אנטיביוטיקה,שלא לדבר על ניתוחים
שונים ושאר פעולות פולשניות, כל אחת מהן עלולה להיות מסוכנת ואף קטלנית לחולה במחלה כללית כלשהיא.
כדאי לזכור, שהסוכרת היא מחלה שכיחה ( כ-% 1-2 מהאוכלוסיה), עם ביטויים קליניים רבים, בין היתר גם בפה: פה יבש, צריבה בפה, ירידה בתחושת הטעם ועוד.
היובש נגרם בעקר עקב ירידה בכמות הרוק החופשי, דבר שכשלעצמו מגביר את השכיחות של מחלות השיניים והחניכיים,עקב ירידת בכושר הניקוי העצמי של הפה. תופעה זו גורמת בין השאר לפגיעה חמורה בחניכיים וברקמות התמיכה של השן,בשכיחות ובחומרה רבות יותר, בהשוואה לאוכלוסיה הבריאה.
החניכים אדומים, נפוחים ומדממים בקלות.
על צוארי השיניים מצטברת כמות רבה של אבנית המהווה "שריון" או אם לתרצו "גן עדן" למושבות של חיידקים שתחתיה.
אלה גורמים לדלקת בחניכיים ומגבירים את עוצמתה.
כתוצאה מכך נגרמת העמקה של כיסי החניכיים, יצירת מוגלה בכיסים,נסיגת העצם התומכת של השיניים, ניידות שיניים ולבסוף נשירתן.
כפי שכבר צויין, החניכיים המודלקים, מהוים מוקד זיהום, הגורם לעליית רמת הסוכר בדם ולהגדלת תצרוכת האינסולין.
והרי כך נכנסנו למעגל סגור, שאותו חייבים לפרוץ בהקדם.
שכיחות עששת אצל סוכרתיים דומה לזאת הקיימת בכלל האוכלוסיה, אולם גם היא מהווה מקור זהום שיש לסלקו,ומכאן דחיפות הטיפול באדם הסוכרתי.
וכאן שוב צצה הבעיה: מצד אחד קיימת דחיפות טיפולית רבה יותר מאשר במקרה של מתרפא בריא, ומצד שני,רופאי השיניים נרתעים מלטפל בחולים, ומעניקים קדימות דווקא למתרפאים הבריאים. הפתרון נמצא בבתי חולים בהם קיימות מרפאות לטיפול בחולים סיסטמים (דבר הכרוך בבירוקרטיה לא מעטה), או אצל רופא שיניים פרטי, המתמחה בטיפול בחולים במחלות כלליות.
הבעייה חמורה במיוחד אצל חולי סכרת שאינם מאוזנים, במקרה כזה ניתן לבצע אך ורק טיפול עזרה ראשונה, עד שיאוזנו, והכל חייב להתבצע תחת השגחה רפואית.
בסוכרתי מאוזן, הטיפול דומה באופן עקרוני לזה שאצל מטופל שיניים שאינו סוכרתי.
כמובן שיש לקחת בחשבון את הסוכרת שברקע, תוך התייחסות לרמת הסוכר בדם,לזמני לקיחת האינסולין,ובמגמה להמנע מרמת סוכר נמוכה בדם, תוך כדי הטיפול. יש להתייחס לטיפולים ממושכים, טיפולים כירורגיים,שאחריהם אסור לאכול וכדומה. במקרים אלה צריך לדאוג לקבלת תכולה קלורית בשתיה, ולהיות ערים לבעיה, ולהשלכותיה האפשריות.
מומלץ ביותר לסוכרתיים
לשים דגש על טיפול מונע בפה, למנוע מחלות ונגעים, שאחר כך קשה הרבה יותר וגם יקר לטפל בהם.
יש להתמקד בסילוק כל מוקדי הזיהום: ניקוי אבן קפדני לעיתים קרובות עם הדרכה להיגיינה,סילוק כל מוקדי העששת ועקירת שינייים מזוהמות. טיפול כזה בפה יביא בעקבותיו לירידה של רמת הסוכר, ולהקטנת מנת התרופות הנדרשת.
לסיכום :
דווקא החולים במחלות כלליות, ובהם הסוכרתיים.
הזקוקים לטיפול דנטלי, להשגחה מתמדת, לסילוק מתמיד של גורמי הזיהום ולשמירה של בריאות הפה, דווקא הם אינם זוכים לקבל טיפול שיניים סביר עקב פחד של רופאי שיניים מלטפל בהם,ובמידה מסויימת גם בשל חוסר מודעות שלהם לחשיבות הטיפול. יש לקוות שהגברת המודעות אצל רופאי השיניים, והגדלת כמות רופאי השיניים בעלי רקע בטיפול בחולים סיסטמיים, יתרמו לתיקון המעוות, ותמצא דרך לטפל בשיני כל האוכלוסיה , על כל גווניה.
למידע באתר על :
