גורמי סיכון לכישלון השתלות שיניים

אחוז ההצלחה של השתלות שיניים הוא כ- 95%.
אחוז הצלחה זה מכובד ביותר, אך הוא מתקיים במצבים בהם אין גורמי סיכון.
כאשר מתכננים השתלות שיניים צריך להכיר את גורמי הסיכון לכישלון השתלות שיניים,המקטינים את סיכויי ההצלחה, ולנטרל את אילו שניתן.

גורמי סיכון כללים לכישלון השתלות שיניים

1 . סוכרת.
זו מחלה המקטינה הצלחת שתלים בשני מנגנונים:
א . פגיעה בכלי דם וירידה באספקת הדם למקום ההשתלה.
ב . פגיעה בריפוי פצעים, והרי ההשתלה זה פצע ניתוחי.
מקובל שסכרת מקטינה את סיכויי הצלחת השתלות שיניים בעד 30%, ואין זה כל כך משנה גובה רמת הסוכר ורמת האיזון. הפגיעה היא מעצם המחלה.
למרות זאת, חולי סוכרת זקוקים לשתלים דנטליים כמו כל האוכלוסיה, ובמידת הצורך יש לבצע זאת אצלם, תוך שהם יודעים על רמת הסיכון הגבוהה יותר אצלם.
2 .מצבים לאחר הקרנות לאזור ראש וצואר.
אצל מתרפאים אלה יש פגיעה הן ברקמות הרכות והן בעצם, וזה עלול לגרום להפרעה בקליטת השתלים.
3 . תרופות הפוגעות בתהליך הריפוי כגון תרופות אנטי- סרטניות המפריעות לתהליך ההתחלקות של תאים ובניית רקמות חדשות.
4 . עישון
עישון גורם לירידה של עד 30% בסיכויי הקליטה של שתלים.
זה אחוז גבוה מאד של סיכוי לכישלון השתלים.
זה גם , מבין הגורמים שתוארו לעיל, הגורם היחיד שהוא בשליטת המתרפא.

ירצה יעשן, ירצה- יפסיק לעשן.

גורמי סיכון מקומיים לכישלון השתלות שיניים

1 . איכות עצם גרועה במקום המיועד להשתלה. עצם דלילה, אוסטאופורוטית תיתן אחיזה חלשה לשתל בעת השתלתו.
2 . כמות עצם קטנה במקום ההשתלה.
זה יכול להיות גובה עצם קטן או רוחב עצם קטן.
במקרה של גובה עצם קטן לעיתים נידרש שימוש בשתלים קצרים, וזו תורה שיש ללמוד ולרכוש בה ניסיון.
במקרה של רוחב עצם קטן ניתן לפעמים להשתמש בשתלים צרים. עדיין, בעצם צרה עלולה להיות מעטפת עצם מאד צרה סביב השתל, ואספקת דם מופחתת .

גורמי סיכון לכישלון השתלות שיניים הקשורים למתרפא

1 . מצבים של מרווח בין לסתי קטן. יהיה צורך להשתמש במבנים קצרים שעלולים לתת אחיזה מופחתת לכתרים.
2 . מתרפאים שהם ברוקסיסטים- חורקי שיניים.
השן הטבעית אחוזה בעצם באמצעות רקמה רכה העוטפת את השורש ונקראת הליגמנט הפריודונטלי. חיבור זה נותן לשן מוביליות מסויימת, ומאפשר לה לעמוד בכוחות מבוקרים, למשל בכוחות המופעלים על ידי אורטודונטים בעת ישור שיניים.
שתל מחובר לעצם חיבור צפיד. כל הפעלת כוחות יתר על שתל משמעה שבירת הקשרים שבין השתל לעצם.
אצל ברוקסיסטים יש הפעלת כוחות יתר בפה, לכן לכל מתרפא שהוא ברוקסיסט יש לעשות סד לילה לאחר ביצוע שתלים.
אבל מי ערב לנו שהמתרפא ישתמש בסד הלילה?
3 . מתרפאים שאינם שומרים על היגיינה אוראלית מספקת. סביב השתלים נוצרת דלקת חניכיים ובהמשך נגרמת ספיגת עצם סביב השתלים. התוצאה היא אובדן עצם ואובדן אחיזה של השתלים.
מחלה זו נקראת פריאימפלנטיטיס והיא שכיחה ביותר לאחר ביצוע השתלות.
לאחר השתלות יש להקפיד על טיפול של שיננית כל 3 חודשים , ביקורות תכופות והקפדה מירבית על היגיינה אוראלית. אי הקפדה על דברים אלה יכול להוביל לכשלון השתלים.

גורמי סיכון הקשורים לרופא

ההשתלה

ביצוע השתלות שיניים היא עבודה מדוייקת הדורשת הכנה מדוקדקת ותכנון רציני.
חובה לבצע CT לפני ההשתלה כדי לראות את מימדי העצם המדוייקים במקום המיועד להשתלה.
יש לבחור את המיקומים האופטימליים לשתלים.
בעת ההשתלה צריך לעבוד בזהירות ובדקדקנות על מנת ליצור את הקדח המתאים לשתל.
יש להקפיד על יצירת יציבות ראשונית לשתל, תנאי הכרחי להצלחתו.
יש להזהר לא לפגוע באברים חיוניים: העצב בלסת תחתונה והסינוס בלסת עליונה.

השיקום

יש להקפיד בעיקר על איזון כוחות , הן במצב של מנוחה והן במצבי תנועה.
לדאוג שלא יהיה עומס יתר על השתלים.
לאפשר צחצוח שיניים אפקטיבי בין וסביב השתלים.

אי הקפדה על הכללים, הן בעת ההשתלה והן בעת השיקום עלולים לגרום לכשלון השתלים.

מסקנות

השתלת שיניים היא פעולה רצינית, עם תופעות לואי וסיכונים.
יש להקפיד על כל הפרמטרים האפשריים, הן מבחינת המתרפא והן מבחינת הרופא על מנת להפחית למינימום את כמות הסיבוכים והכשלונות, ולתת למתרפא תוצאה טובה, אסתטית ופונקציונלית.