הדרכים לקיצור משך ההמתנה לקליטת שתלים

שימוש בטכנולוגיות חדישות לשיפור קליטת שתלים

שתל שהוחדר לעצם הלסת צריך להתקבע לפני שניתן יהיה להפעיל עליו כוחות.
לצורך החדרת השתל קדחנו חלל בעצם, לתוכו הוכנס השתל.
יצרנו בעצם פצע שצריך להתרפא, ותוך כדי הריפוי לקלוט את השתל.

מייד עם החדרת השתל , מתחיל תהליך של חלוקת תאי עצם באזור הקרוב לשתל, המנסים לרפא את הפצע, ובו בעת נאחזים בגוף השתל.
סיום תהליך הריפוי והקליטה נמשך כחצי שנה.
בתום תקופה זו השתל אמור להיות מקובע חזק בתוך העצם וניתן יהיה להפעיל עליו כוחות מבוקרים, ללא חשש לתזוזה שלו.
מצב זה של שתל מקובע בעצם הלסת נקרא "אוסאואינטגרציה" ומשמעותו- אינטגרציה של השתל לעצם הלסת.
לכאורע מדובר בהליך של ריפוי פצע המתבצע על ידי הגוף, בקצב שלו , ללא אפשרות שלנו לשלוט בו. לטבע יש את הקצב שלו, ומי אנו שנתערב בתהליכים כאלה.

מצד שני נמצאים רופאי השיניים והמתרפאים. השתלים הוחדרו, מתי יהיו לי שיניים?
בקצב של ימינו המתנה של חצי שנה, שרק אחריה מתחיל הליך השיקום זה פרק זמן ארוך מאד.

להמתין כ- 8 חודשים לקבלת שן?

אז איך ניתן לקצר את התהליך?

שתי דרכים קיימות . בשתיהן, ועוד יותר בשילוב ביניהן, ניתן לקצר את משך הקליטה של שתלים לחודשיים, ולקבל כתר על השתל כבר אחרי שלשה חודשים.

השימוש בפיברין עתיר טסיות

כאשר נוצר פצע , בין אם מטראומה ובין אם פצע ניתוחי , הראשונים שחשים לאזור לצורך הריפוי הם תאי דם הנקראים טסיות דם- טרומבוציטים.
הטרומבוציטים נערמים על הפצע ויוצרים פקק העוצר את הדימום. תפקיד שני שלהם הוא החשת ריפוי הפצע.
בטרומבוציטים יש גרנולות המפרישות חומרים הנקראים פקטורי ריפוי . פקטורים אלה מושכים לאזור תאים בוני רקמות: עצם, שריר כלי דם, אלו הפועלים שבונים מחדש את הרקמות הפגועות.

נתאר לעצמנו שאנחנו באתר בניה בו עובדים מספר פועלים. קצב העבודה הוא בהתאם למספר העובדים. אם נוסיף פועלים לאתר, קצב העבודה יואץ בהתאם.
נניח שהיה באפשרותנו להוסיף לאתר הפצע עוד פועלים. יש להניח שזה היה מחיש את קצב בניית הרקמות וריפוי הפצע.
האם זה אפשרי? הרי הגוף עושה כל מאמץ לרפא את הפצע ומגייס לשם כך את כל הטרומבוציטים העומדים לרשותו.

מסתבר שזה אפשרי , אם נוסיף לאתר הריפוי טרומבוציטים מבחוץ.
כיצד?
שיטת העבודה נקראת "השימוש בפיברין עשיר בטסיות".
PRF- PLATELET RICH FIBRIN .
בשיטה זו , שהומצאה לפני כ- 20 שנה ע"י רופא יהודי צרפתי בשם ג'וזף שוקרון, לוקחים למתרפא לפני ביצוע ההשתלה דם מהוריד, מסרכזים את הדם בצנטרפוגה, ומפיקים ממנו פרקציה הנקראת טסיות דם.
את טסיות הדם האלה אנחנו משתילים בחזרה לאתר הניתוח, לאחר ביצוע ההשתלה.
מה שקיבלנו זה עוד "ידיים עובדות " רבות.
הטרומבוציטים הנוספים שהוספנו מפרישים פקטורי ריפוי, מושכים לאזור עוד תאים בוני רקמות , ומגדילים את קצב העבודה לריפוי הפצע.

שיטת העבודה פשוטה, ניתנת לביצוע בכל מרפאה , אם הרופא יודע לקחת דם, מה שרוב רופאי השיניים לא יודעים.

השימוש בשדות אלקטרומגנטיים

זו שיטה הקיימת ברפואה, בעיקר באורטופדיה . שדות אלקטרומגנטיים הוכחו כמשפיעים על תאי עצם לכיוון של יצירת יותר תאים בוני עצם, מה שמאפשר ריפוי מהיר ואיכותי יותר של העצם.
לאחרונה הפכה טכנולוגיה זו להיות זמינה גם ברפואת שיניים בתחום ההשתלות.

שימוש בטכנולוגיה זו מאפשר לקצר באופן משמעותי את משך הזמן של קליטת השתל ומשפר את אחיזת השתל בלסת.

מדובר בכיפת ריפוי המוברגת על השתל . בכיפה מצויה סוללה וסליל המייצרים שדה אלקטרומגנטי שעובר דרך גוף השתל לעצם שסביב השתל.
השדה האלקטרומגנטי משפיע על העצם המצויה סביב השתל ומעודד בניית עצם חדשה סביב השתלים. בכך הוא מקצר משמעותית את משך הזמן של קליטת השתל ללסת, ומגדיל את הסיכוי לקליטת השתל.

שיטה מהפכנית זו טובה לכל סוגי השתלים ולכל המתרפאים. יתרונה הגדול הוא במקרים בהם יש סיכון של עצם באיכות ירודה:
מעשנים כבדים, אצלם ידוע כי סיכויי קליטת שתלים נמוכים בכ- 30% מאשר אצל לא מעשנים.
חולים סכרתיים, אצלם קצב ריפוי הפצעים נמוך ולקוי.
חולים הנוטים למצבים דלקתיים.
חולי אוסטראופורוזיס.
חולים אונקולוגיים.
חולים הנוטלים סטרואידים.

שתי השיטות שנסקרו, השימוש ב- PRF והשימוש בפולסים אלקטרומגנטים משלימות זו את זו.
ניתן כמובן להשתמש בכל אחת מהן בנפרד, אך שתיהן ביחד מבטיחות שיעורי הצלחה גבוהים יותר, קיצור משמעותי של פרק זמן קליטת השתל, וקיצור משך ההמתנה לכתר הקבוע.

הוא אשר רצינו- לא עוד 8 חודשים לקבלת כתר. שימוש בטכנולוגיות חדישות מאפשר את קיצור הזמן לפחות מחצי, ללא פגיעה באיכות ובסיכויי ההצלחה.