השתלת עצם בלסת צרכים ושיטות

שתל דנטלי הוא בדרך כלל בורג המוחדר לתוך עצם הלסת ומשמש כשורש מלאכותי. על השתל בונים כתר , שהוא תחליף לחוסר שיניים. שתל דנטלי הוא אמצעי לשיקום הפה ולא מטרה.
השתל נאחז בלסת על ידי הצמדות של תאי עצם אליו. כאשר יש חוסר עצם עלינו לבצע השתלת עצם בלסת במספר שיטות.
השתל עשוי ממתכת הנקראת טיטניום, שיש משיכה טובה של תאי עצם אליה. ההצמדות הזו מקבעת את השתל במקומו, ומאפשרת להעמיס עליו ולהפעיל עליו כוחות.

מתי נדרשת השתלת עצם ושיטות ההשתלה

כדי שהשתל יקלט היטב בעצם, עליו להיות שקוע במלוא אורכו ולכל הקיפו בעצם.
מזה נובע- אנו זקוקים לגובה ולרוחב עצם שיוכל לקלוט את כל נפח השתל.
שתל סטנדרטי הוא באורך מינימלי של 10 מ"מ. זה גם גובה העצם המינימלי שאנו זקוקים לו, על מנת לבצע השתלת שתל בלסת.

הצורך בהשתלת עצם והשיטות להשיגה

לא תמיד יש לנו באתר ההשתלה המיועד כמות עצם מספקת.
במקרים שיש חוסר עצם, עלינו לבצע השתלת עצם בלסת, בהתאם לצרכים ולשיטות שיפורטו.

הסיבות לאובדן עצם

עצם הלסת היא אבר פונקציונלי. כאשר מצוייה שן בלסת, הלסת שומרת על ניפחה ועל מימדיה. לאחר עקירת שן, העצם מתחילה להיספג במהירות, הן המימד הגובה, והן במימד הרוחב.
וכך, אם נעקור שן ולא נדאג לשמירת נפח העצם, נגיע תוך מספר חודשים לאחר העקירה למצב בו כמות העצם הזמינה לצורך השתלת שיניים קטנה, ופעמים רבות לא מספקת.

מניעת ספיגת עצם לאחר עקירה

לאחר עקירת שן, אם אנחנו לא מבצעים השתלה מיידית, חובה לשמור את נפח העצם במקום העקירה. הפרוצדורה נקראת "שימור המכתשית". זו השתלת עצם או תחליף עצם לתוך מכתשית השן שנעקרה, וכך נמנעת ספיגת העצם באזור.

מהי העצם שמשתילים?

זו יכול להיות עצם עצמית שאספנו באזור העקירה, סמוך לשן שנעקרה. בדרך כלל הכמות קטנה ואינה מספקת.
יכול להיות עצם מבנק עצם ממקור אדם או חיה.
יכולה להיות עצם מלאכותית.
הפתרון ההגיוני והחדיש ביותר- אנחנו טוחנים את השן שנעקרה, ומשתילים את החומר המתקבל לתוך המכתשית.
בעבר, לאחר עקירת שן היינו זורקים אותה, ומחפשים חומר להשתלה במכתשית.
הסתבר, שהרכב הדנטין של השן דומה מאד להרכב העצם בלסת. כך , כשאנחנו טוחנים את השן העקורה ולא זורקים אותה, אנחנו משתמשים בחומר גלם טבעי ומצוי, הדומה דמיון רב לעצם הסובבת. כך אנחנו מנצלים את השן שנעקרה לצורך הפיכתה לעצם עצמית מושתלת.

דלקות חניכיים

דלקת חניכיים המחלחלת לעומק, גורמת לספיגת עצם עד למצב בו השן מאבדת אחיזה ונושרת.
במקרה זה איבדנו גם שן, וגם עצם.
בבואנו לבצע השתלת שתל דנטלי במקום השן שנעקרה, אנו עלולים לגלות שכמות העצם הזמינה להשתלה קטנה ואינה מספקת.

שיטות השתלת עצם

הרמת סינוס

בחלקה האחורי של הלסת העליונה נמצא הסינוס המקסילרי, חלל אויר שאסור לגעת בו בעת ביצוע השתלה.
המרווח הקיים בחלק זה של הלסת לצורך ביצוע השתלה הוא בין רכס הלסת לרצפת הסינוס.
כאשר מרווח זה קטן, ניתן להשתמש בשתלים קצרים יחודיים, שאורכם מחצית מאורך שתלים רגילים.

כאשר אין מספיק מקום גם לשתלים קצרים יש לבצע הרמת סינוס. אנו משתילים עצם בקרקעית הסינוס, ומוסיפים גובה עצם המאפשר ביצוע שתלים.

לסת תחתונה

לאורך הלסת התחתונה עובר עצב המעצבב תחושתית את עור הפנים, סנטר ושפה תחתונה.
העצב הוא הגבול התחתון אליו ניתן להגיע עם שתל.

כאשר המרווח בין רכס הלסת לבין העצב קטן, יש להגביה את עצם הלסת.
הדרך לבצע זאת היא באמצעות בלוק עצם, אותו משתילים על רכס הלסת.
ביצוע השתלת בלוק עצם לצורך הגבהת לסת תחתונה זו פרוצדורה קשה ומסובכת, עם אחוז כשלונות גבוה.
הסיבה העיקרית לכשלונות היא הקושי לכסות את בלוק העצם כיסוי הרמטי על ידי רקמה רכה.
מתיחת הרקמה הרכה, כך שתכסה את הבלוק גורם להפרעה באספקת הדם של ההרקמה הרכה, ועלול לגרום לחשיפת בלוק העצם, ולכשלון ההשתלה.

הדרך למנוע זאת היא הרחבת כמות הרקמה הרכה לפני ביצוע השתלת בלוק העצם.
הדרל לבצע זאת היא באמצעות השתלת קפסולת הידרו- ג'ל לרקמה. הקפסולה סופחת נוזלים מהסביבה, גדלה לאט ומרחיבה את נפח הרקמה הרכה.
כאשר יש לנו מספיק רקמה רכה, ניתן להשתיל את בלוק העצם, ולכסותו בעודפי הרקמה הרכה שיצרנו.

כאשר יש חוסר שיניים בכל הלסת או בכל הפה אנו מבצעים השתלת שיניים בשיטת אול און 4 בכל הפה ביום אחד , ואז לא נזקקים להשתלת עצם.

לסיכום

כיום, כאשר אנו מבינים את מנגנוני ספיגת העצם, עלינו לעשות כל מאמץ למנוע את איבוד העצם.
מצד שני, כאשר אנו מחפשים את הדרך לבצע שתלים דנטליים בכל מקום בו הם נדרשים, לא תמיד אנו יכולים להסתפק בכמות העצם הקיימת, ולהשתיל עצם , כדי לאפשר את ביצוע השתל במקום בו הוא נדרש.