שתלים דנטלים שלא נקלטו

שתלים דנטלים – כשלונות

אף אחד לא אוהב להודות בכשלונות. הרבה יותר סקסי להציג הצלחות, תמונות יפות של לפני ואחרי עם הצלחות נדירות ויוצאות דופן , המראות את גדולתו של הרופא.
במציאות אין 100% הצלחה בשום תחום. גם לא בטיפולי שיניים , ולא בהשתלות שיניים.
הסטטיסטיקה בעולמית, הנסמכת על אלפי מקרים מדברת על כ- 95% הצלחה.
95% הצלחה זה אחוז מכובד, אך עדיין מדובר על כ- 5% כשלונות.
מה הסיבות לכשלונות, ומה ניתן לעשות על מנת להפחית אחוז זה?

מן הראוי לומר מראש – לא תמיד הסיבה לכשלון השתלים ידועה. פעמים רבות אנו מבצעים שתלים לפי הפרוטוקול, ללא חריגה מהנהלים. רואים צילום אחרי ההשתלה שנראה מצויין, ומרוצים ממעשה ידנו. והתוצאה הסופית- השתל נכשל. מדוע- לא ברור.

מהי הצלחה של שתלים? איך מוגדר כישלון?

אחיזת שתל בפה שונה מהאחיזה של שן טבעית.

השן הטבעית אחוזה בעצם הלסת באמצעות שכבה דקה של רקמה רכה הנקראת "הליגמנט הפריודונטלי". הרקמה הרכה הזו מאפשרת לשן מוביליות טבעית קלה. היא גם מאפשרת לשן לעמוד בכוחות ובלחצים. הדוגמא הטובה ביותר היא טיפול אורטודונטי- ישור שיניים.בטיפול זה אנחנו מפעילים כח מבוקר על השן ומזיזים אותה ממקום אחד לשני במרחב.

השתל הדנטלי אחוז בלסת בצורה שונה .
אבי השתלים המודרניים, האורטופד השוודי ברנמארק מצא במחקריו שנעשו בשנות הששים של המאה הקודמת כי נוצר קשר בין העצם למתכת הטיטניום , ממנה עשוי השתל . הוא האמין כי זה קשר אמיתי , וקרא לתהליך בו העצם נקשרת לטיטניום " אוסאואינטגרציה", כלומר אינטגרציה בין העצם לשתל.
כיום אנחנו ממשיכים להשתמש בביטוי אוסאואינטגרציה, אבל יודעים שאין קשר אמיתי בין עצם למתכת. יש קירבה מאד גדולה בין תאי העצם לשתל, אך זה לא קשר כימי אמיתי.
כאן אין רקמה רכה בין השתל לעצם הלסת. הקשר הוא ישירות בין השתל לעצם .
מכאן נובע- בניגוד לשן טבעית, כאשר מופעל כוח חריג על שתל הוא לא זז. מה שקורה הוא שבירה של הקשרים בין העצם לשתל, וכאשר רוב הקשרים ניתקים, השתל נהיה נייד ונכשל.

ניידות, ואפילו קלה של שתל מוגדרת ככישלון. אם נחכה, הניידות תגבר והשתל יפלט.

כאשר אנחנו מבצעים השתלה, אנחנו מעוניינים בקשר הדוק בין השתל לעצם בכל הקפו של השתל, 360 מעלות. זאת אומרת , שאנחנו צריכים להשקיע את כל השתל בעצם, שיהיה מגע הדוק לכל הקף השתל, בינו ובין העצם הסובבת.
המציאות קשה יותר.

גורמים אפשריים לכשלון השתלה

1 . חוסר גובה עצם, שתל קצר מדי.
2 . חוסר רוחב עצם, חלק מהשתל ללא כיסוי עצם.
3 . עצם רכה, אחיזה חלשה של השתל.
4 . אי קבלת אחיזה מיידית בזמן ההשתלה.
5 . בעיקר בהשתלות מיידיות, אי קבלת מגע בין השתל לדפנות המכתשית.
6 . שיקום לא נכון, חוסר שליטה על כוחות.
7 . תחזוקה לקויה

פתרונות

1 . כאשר חסר גובה עצם עלינו להשתמש בשתלים קצרים. שתלים רגילים, אורכם 10 מ"מ ומעלה. שתל שאורכו פחות מ- 10 מ"מ נקרא שתל קצר.

שתלים קצרים אינם שתלים רגילים שיוצרו כקצרים יותר. אלה שתלים יחודיים, עם מבנה מיוחד, ומנגנוני קומפנסציה לאורכם הקצר.
שתי חברות מייצרות שתלים קצרים יחודיים:
חברת בייקון האמריקאית המייצרת שתלים באורך 5-6 מ"מ כ- 35 שנים.

חברת דנטק- פירמידיון הישראלית המייצרת שתלים באורך 5-7 מ"מ , עם מנגנון הרחבה הנותן לה עיגון מיידי בעצם. שתלים אלה נמצאים בשימוש ב- 10 שנים.

2 . חוסר רוחב עצם מחייב השתלת עצם , או ככיסוי לחלק החשוף של השתל בזמן ההשתלה, או כניתוח מקדים להשתלה, בו מרחיבים את העצם.

3 . כאשר העצם רכה, עלינו להשתמש בשתלים ארוכים יותר, או בשיטות דחיסת עצם בזמן השתלה בעזרת מכשירים הנקראים אוסטאוטומים.
לעיתים עלינו להמתין לפני השיקום תקופה ארוכה מחצי שנה, לצורך קליטה טובה יותר של השתל.
בכל מקרה, גם בעצם רכה, עלינו לדאוג לאחיזה מיידיית של השתל בעת ההשתלה.

4 . אי קבלת אחיזה מיידית של שתל בזמן ההשתלה הוא מתכון כמעט בטוח לכשלון. עליוה להשתמש במקרה כזה בשתל ארוך יותר, רחב יותר, להשתמש באוסוטאוטומים לדחיסת העצם, או לדחות לבצע יותר שתלים כדי שיהיה פחות עומס על כל שתל.

5 . בהשתלה מיידית , בד"כ קוטר השן שנעקרה גדול מקוטר השתל.
יש קושי לקבל אחיזה מיידית של השתל. חובה עלינו לקבל אחיזה מייידית, או לדחות את ההשתלה.
בנוסף, בכל מקרה של השתלה מיידית עלינו לבצע השתלת תחליף עצם סביב השתל, למלא את המרווח בינו ובין קירות העצם, לצורך קבלת אחיזה עתידית טובה בין השתל לעצם.

6 . בעת שיקום השתל, עלינו להקפיד על הפעלת הכוחות על הכתרים הבנויים על השתלים. למנוע כוחות יתר, ובעיקר כוחות צדדיים, להם השתלים רגישים ביותר.

7 . שתלים רגישים יותר משיניים טבעיות לדלקות חניכיים. לאחר השתלה חובה להגיע לשיננית כל 3 חודשים, לביקורות תכופות ולבדיקת הסגר על השתלים למנוע מצב של עומס יתר.
אי הקפדה על היגיינה אוראלית, ביקורים לא מספיקים אצל שיננית וביקורות לא מספקות, עלולים לגרום לכשלון השתלים.

לסיכום:

השתלות דנטליות מחייבות התייחסות רצינית הן מצד הרופא והן מצד המתרפא.
אי הקפדה על נהלים על ידי שני הצדדים, עלולה לגרום לכשלון השתלים, וירידה לטימיון של הרבה עבודה, זמן וכסף.
שני הצדדים מחוייבים ברצינות יתר, לצורך הצלחה ארוכת טווח של השתלים והשיקום עליהם.