טיפולי שיניים הם לעיתים גדולים, מורכבים ויקרים.
רפואת השיניים המודרנית מאפשרת טיפולים חדשניים כמו השתלות למיניהן, ניתוחי השתלות עצם, שחזור רכסים, הרמות רצפת הסינוס ועוד.
כל אלה ניתוחים מורכבים הדורשים ידע, ניסיון , הכשרה מתאימה , ציוד מתאים ומידה רבה של זהירות וקפדנות.
מכאן נובעות התביעות על רשלנות רפואית בטיפולי שיניים.
הסיבות לרשלנות רפואית בטיפולי שיניים
חוות דעת רפואית במקרי רשלנות רפואית בטיפולי שיניים
כאשר מוגשת תביעה משפטית בנושא של רשלנות מקצועית, על התובע, באמצעות עורך דינו
להצטייד בחוות דעת רפואית.
חוות הדעת הרפואית היא מסמך רפואי בפורמט מובנה , הכולל פרטים הכרחיים כגון: רשימת
המסמכים והצילומים שעמדו בפני המומחה, תאור הנסיבות, פירוט הממצאים ובסופו של המסמך,
הפרק החשוב ביותר שהוא הדיון והסקת המסקנות.
חוות דעת רפואית היא מסמך משפטי שדינו כדין עדות בבית משפט, ויש להתייחס אליו במידה
רבה מאד של רצינות, שכן השופט ועורכי הדין הקוראים אותו חסרים הבנה משפטית, הם
מסתמכים עליו, ולכן עליו להיות מדוייק ככל הניתן.
מי יכול לכתוב חוות דעת משפטית במקרה של רשלנות ברפואת שיניים
על הרופא כותב חוות הדעת להיות מנוסה בכתיבת חוות דעת.
עליו להיות קלינאי העוסק בתחומי טיפול רבים ככל הניתן, הקשורים לנושא חוות הדעת.
כאשר מדובר למשל בכישלון של שתלים, על כותב חוות הדעת להיות מצוי הן בחלק הכירורגי והן
בשיקום על גבי שתלים, כדי לאבחן היכן היה הכשל.
על הרופא להיות מעודכן בחידושים ברפואת שיניים, על מנת להציע פתרונות חלופיים לטיפול
שנכשל.
על הרופא לשלוט בשפה, בדיקדוק ובתחביר על מנת לכתוב חוות דעת ברורה ומנוסחת היטב.
על הרופא להיות ישר, הגון ובעל אתיקה מקצועית.
כאשר הוא רואה מהחומר המוצג בפניו כי אין רשלנות, עליו להתריע על כך, ולמנוע הגשת תביעות סרק.
כאשר הוא כותב חוות דעת, עליו להיות מאוזן, ולא להטיל על הרופא שכשל לכאורע אחריות
מעבר לנדרש.
הבעייתיות בכתיבת חוות דעת במקרי רשלנות הטיפולי שיניים
רופא המתבקש לכתוב חוות דעת רפואית נגד קולגה נמצא במצב לא פשוט.
מצד אחד, מגיע לניזוק לכאורע לקבל חוות דעת על מנת להוכיח את נזקיו.
מצד שני , לא נוח לרופא הכותב חוות דעת לחשוף את הליקויים בטיפול של עמית ולגלות קלונו
בפומבי.
כדי למנוע מצבים אלה, טוב היו עושים הרופאים המטפלים, אם היו מקפידים לעסוק אך ורק
בתחום בו הם שולטים. אולם במציאות, תמיד ימצאו הרופאים שיעשו מעל ומעבר, ולעיתים יגרמו
בזאת לנזק ולתביעה בעקבותיו.
אני סבור בשנסיבות אלה, כאשר אין היכרות או קשרי עבודה בין הרופא הכותב את חוות הדעת
לבין הרופא נשוא חוות הדעת, זכותו של המתרפא הניזוק לקבל חוות דעת, שתאפשר לו לקבל
פיצוי על נזקיו.
על הרופא הכותב את חוות הדעת להקפיד על יושרה ועל איפוק, לא להשמיץ ולא להכלים את
הרופא עליו הוא כותב, אלא לכתוב חוות דעת עניינית, אפילו אם היא קשה. יש להסתפק בתאור
מקצועי של תהליך הטיפול , ללא "מחמאות" כגון הרופא המטפל לא ידע, לא הבין, התרשל קשות ,גילה חוסר מקצועיות ועוד.
תאור הנזק יעשה את שלו, ותאורים משתלחים לא ייטיבו עם איש, לא עם הרופא נגדו נכתבה
חוות הדעת, ולא עם הרופא הכותב את חוות הדעת.
איפוק ומקצועיות ייטיבו עם כולם.
