שתלים במתרפאים עם מחלת חניכיים – כיצד?
הסיבה העקרית לאובדן שיניים במבוגרים היא מחלת חניכיים המחלחלת לעומק הרקמות, גורמת להווצרות כיסי חניכיים, לאובדן אחיזה של השן , לניידותה, עד לנשירתה או עד שנוצר צורך בעקירתה.
מצב של חוסר שן מחייב השלמתה, בד"כ על ידי שתלים דנטלים.
שתלים דנטלים הפכו בשניים האחרונות לטיפול מקובל ביותר בעל שיעורי הצלחה טובים מאד.
הצלחת השתל לאורך זמן תלויה בחיבורו לעצם ובעמידות חיבור זה לטווח ארוך.
חולים במחלת חניכיים נוטים להדגים ספיגת עצם מתמשכת סביב השיניים, כאשר קצב הספיגה משתנה על פי סוג המחלה, הטיפול שניתן ורמת התחזוקה – קצב הביקורים אצל שיננית והביקורות הרפואיות אצל הרופא המטפל.
השאלה היא האם שתלים דנטלים המוחדרים ללסתות של מטופלים הסובלים ממחלת חניכיים מועדים יותר לאובדן גרמי סביבם ולכשלון השתל, או אולי מחלת החניכיים סלקטיבית כלפי שיניים, ואינה פוגעת בשתלים.
שתלים בחולי מחלת חניכיים כרונית
נמצא במחקרים, כי החיידקים סביב שיניים הנגועות במחלת חניכיים עוברים כעבור זמן קצר גם לשתלים. החיידקים שנמצאו במחלת חניכיים סביב שתלים- פריאימפלנטיטיס דומים לאלו המאפיינים מחלת חניכיים כרונית.
המחקר הראה כי בקרב חולים במחלת חניכיים כרונית סביב השתלים תוארו כיסים עמוקים יותר, אובדן עצם מתקדם יותר ושיעור גבוה יותר של דלקות סביב שתלים.
חשיבות רבה יש לטיפול חניכיים נאות לפני השתלה . טיפול זה מוריד את כמות החיידקים בפה ומפחית את הסיכון למעבר חיידקים פתוגנים לאזור השתלים.
נושא נוסף שיש לקחת בחשבון הוא הנטייה הגנטית הגורמת לאנשים מסויימים להגיב ביתר לנוכחות חיידקים, להראות ספיגת עצם מוגברת, הן סביב שיניים והן סביב שתלים.
למרות טיפול מקדים בחניכיים לפני השתלות, נמצא ששיעור אובדן עצם סביב שתלים גבוה יותר בחולי מחלת חניכיים מאשר אצל בריאים.
נמצא קשר בין הצלחת שתלים לבין ביקורת קבועה ותחזוקה קבועה אצל שיננית.
מטופלים שלא הקפידו על תחזוקה קבועה הראו סיכון כפול לכשלון השתלים מאשר מתרפאים שהקפידו על תחזוקה קבועה.
מתרפאים הסובלים ממחלת חניכים כרונית צריכים להיות מודעים לכך שהצלחת השתלים לטווח ארוך תלויה בטיפול החניכיים לפני ההשתלה, ותחזוקה קפדנית לאחריה .
התחייבות לתחזוקה קבועה וביקורות קבועות צריכים להיות תנאי מקדים לביצוע שתלים.
שתלים בחולי מחלת חניכיים אגרסיבית
מחלת חניכיים אגאסיבית מאופיינת באובדן גרמי מואץ סביב שיניים.
באותם מתרפאים, נראה תופעה דומה סביב שתלים, וכשלונות מואצים של השתלים עקב ספיגת עצם מוגברת סביבם.
יש כאן הדבקה של אזורי השתלים בחיידקים הפתוגנים הנמצאים סביב השיניים, ואותם חיידקים הגורמים
להוצרות כיסים חניכים עמוקים סביב השיניים, גורמים כאן לאותה תופעה סביב השתלים.
הודגמו בבדיקות כיסים עמוקים, אובדן עצם מואץ סביב השתלים, ושיעור כשלונות מוגבר של שתלים עקב זה.
אם במתרפאים בריאים מקובל שיעור הצלחה של שתלים של 95% , במקרים הנדונים נמצא שיעור הצלחה של 56%- 83%.
קיים קונצנזוס בין החוקרים שיש חשיבות מכרעת לטיפול מקדים בחניכיים לפני ביצוע ההשתלות, ותחזוקה קפדנית עם מעקב צמוד לאחר ההשתלות.
גורם המפתח להצלחת ההשתלות היא השיננית.
ללא ביקורים תכופים אצל שיננית, לפני ואחרי ההשתלה, סיכויי הצלחת השתלים לטווח ארוך קטנים.
מסקנות
בבואנו לטפל בעזרת שתלים דנטלים בחולי מחלת חניכיים, חשוב לבצע טיפול מקדים לפני ההשתלה, ולהגיע למצב שאין בפה מחלה פעילה.
רק לאחר מכן ניתן לבצע את השתלים.
ידוע כי בחולים אלה קיים סיכוי מוגבר להווצרות כיסים, אובדן תמיכת עצם סביב השתלים וסיכון לאובדן השתלים במידה מוגברת.
יש חשיבות עליונה לתחזוקה שוטפת ורציפה לאורך שנים על מנת למנוע את הישנות המחלה ונזק לשתלים שהושתלו.
למידע בנושא הטיפול בנסיגת חניכיים
