שתלים דנטליים שנכשלו

השתלות שיניים מבוצעות בישראל ובעולם מעל 30 שנים באופן רוטיני, והפכו לחלק בלתי נפרד מכל תכנית טיפול. במשך השנים נצבר ידע וניסיון רב בהשתלות שיניים ובתחומים המשיקים כמו השתלות עצם, הרמות סינוס ועוד.
אחוז ההצלחה של שתלים דנטליים בארץ ובעולם הוא מעל 95% . זאת אומרת, קרוב ל- 5% מהשתלים נכשלים.
השאלה היא מה הסיבה לכך ששתלים דנטליים נכשלו.
במאמר זה ננסה לענות על שאלה זו, ולאפיין את הגורמים לכשלון השתלות שיניים.

שתלים דנטליים שנכשלו – סיבות אפשריות

ניתן לחלק את כשלון השתלים לכמה סיבות אפשריות:
1 . כישלון מסיבה כירורגית.
2 . כישלון מסיבה שיקומית.
3 . כישלון מסיבה פריודונטלית.
4 . כישלון מסיבה תחזוקתית.
5 . כישלון בתלות סוג השתל.
6 . כישלון בתלות במאפייני המתרפא.
7 . כישלון מסיבה לא ידועה.

שתלים דנטליים שנכשלו – כישלון מסיבה כירורגית

כישלון מסיבה כירורגית אומר שהיה ליקוי בתהליך ההשתלה.
מספר אופציות לכישלון כירורגי:

1 . תיכנון לא נכון של מיקום ההשתלה, מספר השתלים, המרחק ביניהם.
2 . חוסר הקפדה על ציוד סטרילי- החדרת זיהום לאתר ההשתלה.
3 . חוסר הקפדה על טיפול של שיננית טרום ההשתלה- החדרת זיהום לאתר ההשתלה.
4 . זוית השתלה לא נכונה.
5 . קידוח יתר, חוסר יציבות מיידית של השתלים.
6 . קירבת יתר של השתלים או קירבת יתר לשן, חוסר אספקת דם מספקת.

חובה לבצע השתלת שיניים בפה נקי מחיידקים על כמה שניתן, רצוי מייד לאחר טיפול של שיננית. החדרת זיהום לאתר ההשתלה, או מפה לא נקי או מציוד לא מסוטרל כהלכה הוא גורם אפשרי לכשלון השתלת השיניים.

שתל לאחר החדרתו צריך להיות יציב. בעגה המקצועית זה נקרא "יציבות ראשונית".
שתל שהושתל ואינו יציב לאחר החדרתו, סיכוי קליטתו נמוכים.
סיבה לחוסר יציבות ראשונית יכולה להיות עצם רכה מאד או קידוח יתר, כאשר השתל מוחדר ללא חיכוך או התנגדות של העצם.

לאחר החדרת השתל, תאי העצם הסמוכים אליו צריכים לקבל אספקת דם המגיעה מהעצם שבין השתלים או בין השתל לשן הטבעית. קירבת יתר של שתלים או שתל לשן מייצרת מסת עצם דקה מאד בין השתלים, שאין באפשרותה לספק מספיק דם לסביבת השתל.

כישלון מסיבה שיקומית

שתל דנטלי אינו מטרה אלא אמצעי לבנות עליו כתר- להוסיף שן או שיניים במקום בו הן חסרות.
תכנון מיקום וכמות השתלים הוא פונקציה של הצורך בהוספת שיניים והכוחות הפועלים על המקום.
השתלת כמות שתלים פחותה מהנדרש גורמת להפעלת עומס יתר על השתלים.
שיקום לא נכון- התעלמות מכוחות יתר הפועלים על השתלים הוא גורם מפתח בכישלון שתלים.
בניגוד לשן המחוברת ללסת באמצעות ליגמנט גמיש של רקמה רכה, השתל מחובר ללסת בצורה צפידה, חיבור ישיר לעצם.
שן טבעית, עקב צורת חיבורה ללסת, יכולה לעמוד בכוחות מבוקרים.בתכונה זו משתמשים בישור שיניים- מפעילים כוחות מבוקרים על השיניים ומזיזים אותן במרחב.
שתלים דנטליים רגישים מאד לכוחות יתר. המשמעות של כוחות יתר על שתלים היא שבירת הקשרים שבין השתל לעצם, ובהמשך כישלון השתל.

בעת ביצוע שיקום על גבי שתלים חובה להקפיד על איזון כוחות קפדני, להמנע לחלוטין מכוחות צדדים ומכוחות קדמיים. כוחות צדדים וקדמיים הם הכוחות שחוסר הקפדה עליהם גורמת לכישלון השתלים.

כישלון מסיבה פריודונטלית

שתלים דנטליים רגישים מאד לדלקות חניכיים.
מאחר ואובדן שיניים במבוגרים נגרם בעיקר עקב מחלות חניכיים, אדם הזקוק לשתלים בדרך כלל סובל ממחלת חניכיים. חובה לפני ביצוע השתלים לטפל במחלת החניכיים , ולבצע את השתלות השיניים רק אחרי שדלקת החניכיים טופלה ועברה.
אחרי ביצוע השתלים, חובה להקפיד על היגיינה אוראלית טובה ועל ביקורים תכופים אצל שיננית.
דלקת חניכיים סביב שתלים נקראת "מוקוזיטיס". זה שלב הפיך בו הדלקת מתרכזת בחניכיים.
השלב הבא הוא חדירת הדלקת לעומק וספיגת עצם סביב השתלים. אז נקראת המחלה "פריאימפלנטיטיס".
פריאימפלנטיטיס היא הגורם השכיח ביותר לכישלון שתלים.
המחלה גורמת לספיגת עצם סביב השתלים ואובדן אחיזה שלהם. ברגע שנספגה כמות עצם משמעותית השתל מתרופף, ואז צריך להוציאו.
מומלץ אחרי ביצוע השתלות שיניים להגיע לטיפול של שיננית אחת ל- 3 חודשים.

כישלון מסיבה תחזוקתית

לאחר השתלה חובה להגיע לביקורת של הרופא לעיתים קרובות לצורך בדיקת השתלים, יציבותם, הכוחות המופעלים עליהם ומצבם הפריודונטלי.
הפה הוא גורם דינמי. עם הזמן נוצרת שחיקת שיניים, תזוזת שיניים, אובדן שיניים וכל אל המשפיעים על איזון הכתר שעל השתל. כל הגורמים האלה נבדקים בעת הביקורת, ובמידת הצורך נעשה איזון סגר חוזר או כל פעולה נדרשת לשם שרידות השתלים והכתרים עליהם.
אי הגעה לביקורת תגרום להתפתחות של מצבים שהופכים עם הזמן לבלתי הפיכים.

כישלון בתלות סוג השתל

כאשר אין גובה עצם מספיק לשתלים רגילים , כלומר גובה עצם הנמוך מ- 10 מ"מ, ניתן בחלק מהמקרים להשתמש בשתלים קצרים שאורכם 5-6 מ"מ.
שתלים קצרים רגישים יותר משתלים רגילים לאיזון סיגרי ולדלקות חניכיים.
פריאימפלנטיטיס בסביב שתלים קצרים הרבה יותר הרסנית מאשר סביב שתלים רגילים.
ספיגת עצם של 2 מ"מ בשתל שאורכו 10 מ"מ משמעותו אובדן אחיזה של 20%.
אותם 2 מ"מ של ספיגת עצם בשתל קצר משמעותה אובדן של 40% בתמיכה הגרמית.

לכן אחרי ביצוע שתלים קצרים חובה להקפיד שבעתיים על ביקורות , היגיינה אוראלית וטיפולי שיננית.

כישלון בתלות במאפייני המתרפא

1 . מתרפא מעשן – עישון גורם לירידה בהצלחת שתלים בעד 30%.
2 . מתרפא עם מחלות כגון סוכרת- ירידה משמעותית בסיכויי הצלחת השתלים.
3 . מתרפא החורק שיניים. חריקת שיניים גורמת להפעלת כוחות יתר על השתלים וסיבה אפשרית לכשלונם. חובה אצל מתרפא החורק שיניים לבצע סד לילה, וחובה על המתרפא להשתמש בו לילה לילה.
4 . מתרפא שאינו שומר על היגיינה אוראלית מספקת, אינו מגיע לשיננית בזמן, אינו מגיע לביקורת רפואית בזמן. כל אלה גורמים אפשריים לכשלון שתלים דנטליים.
5 . מתרפא שאינו מסכים לביצוע טיפול שיניים שיקנה לשתלים את סיכויי הצלחה הטובים ביותר, כגון מצב של לעיסה על צד אחד, חוסר השלמת שיניים חסרות, סגר לא מאוזן.

כישלון מסיבה לא ידועה

יש אחוז מסויים מהשתלים המבוצעים כהלכה לפי כל הכללים, משוקמים כראוי, מטופלים לפי כל הכלליים, המתרפאים שומרים על היגיינה אוראלית טובה, מגיעים לשיננית בזמן, ולמרות כל זאת השתלים נכשלים.
זה קורה, זה מתסכל, אבל זאת המציאות בחלק מהמקרים.

לסיכום שתלים דנטליים שנכשלו:

השתלת שיניים זו פרוצדורה מורכבת שצריכה להתבצע בצורה טובה ומיומנת על ידי רופא בעל ניסיון וידע. זו אינה מלאכה לטירונים, ואצל רופא המבצע השתלות שיניים בזול מדי , עלול המתרפא לגלות כי הזול הוא יקר. שתלים דנטליים שנכשלו מחייבים הוצאתם וביצוע ההשתלה מחדש. זה הופך ליותר מסובך, יותר יקר ויותר מעצבן. רצוי להמנע מכך.