שיניים תותבות

עד לעידן השתלים, היה מקובל להשלים חוסר שיניים על ידי גשר.

לצורך ביצוע גשר נדרשו שיניים משני צידי החסר.
בנוסף, מאחר וגשר נשען על שיניים נושאות, מספר השיניים שניתן היה להשלים על ידי גשר היה מוגבל.
כאשר לא היו שיניים משני צידי החסר לא ניתן היה לבצע גשר.
כאשר חסרו יותר מ-3 שיניים ברצף, לא ניתן היה לבצע גשר, שהעמיס עומס רב מידי על השיניים הנושאות.
באותם המקרים שלא ניתן היה לבצע גשר, בוצעו תותבות נשלפות.

מהן שיניים תותבות

שיניים תותבות, פלטה בלשון העם זו צורת שיקום של לסת מחוסרת שיניים, לחלוטין או עם שיניים בודדות.
התותבות הן גוף העשוי מאקריל, המותאם מבחינת צורתו ללסת מחוסרת השיניים, ויושב על הלסת. על אותה פלטה מעמידים שיניים, התואמות בסגר ללסת הנגדית אם יש בה שיניים, או לפלטה בלסת הנגדית.

מאחר ולתותבת אין במה להאחז, עליה לכסות שטח רחב ביותר של רקמה רכה: חניכיים, חיך, רירית הפה, כדי לקבל אחיזה בשיפולי הרקמה הרכה.
בנוסף, על ידי בניית תותבת הדוקה לרקמה הרכה, אמורים לקבל בין התותבת לרקמות ואקום, שאמור לתת לתותבת אחיזה נוספת.
בסופו של תהליך אנחנו מקבלים גוף מסורבל, המכסה את כל החיך, מבליט את השפה העליונה, ופעמים רבות, אינו יציב בפה.
הבעיה חמורה בעיקר בלסת התחתונה שבה אין מספיק שטח רקמה לאחיזת התותבת.
התוצאה היא שתותבת תחתונה כמעט אף פעם אינה יציבה בפה.

תחזוקת שיניים תותבות

תותבות אף פעם לא אוטמות את המרווח בינן לבין הרקמות. תמיד יש דחיסת מזון תחת התותבות. לאחר כל ארוחה יש להוציאן ולנקותן. בלילה יש להוציא את התותבות מהפה, ולהשרותן בתמיסת חיטוי.
התותבות אינן יציבות בפה, בתזוזתן גורמות לפצעי לחץ ושפשופים. יש להוריד את נקודות הלחץ כל אימת שיש פצע לחץ.
הפה משתנה, הרקמות נספגות עם הזמן, נוצר מרווח בין התותבת לפה. אחת לכמה שנים יש צורך לרפד את התותבת ולהתאימה לפה במצבו החדש.
כאשר לא ניתן לקבל יציבות, ניתן לשפר את אחיזת התותבות על ידי משחה המדביקה אותן לפה.
כל יום, לפני הכנסת התותבת לפה יש למרוח עליה את המשחה, האוחזת את התותבת בפה בצורה יציבה במשך חצי יום עד יום.

שיניים תותבות חלקיות

כאשר נותרו בלסת מספר שיניים, ניתן לבצע תותבת חלקית הנאחזת בשיניים שנותרו באמצעות ווים. תותבת חלקית יותר יציבה מתותבת שלמה, שכן השיניים נותנות לה אחיזה צפידה.
אולם הכוח המופעל על השיניים שנותרו בפה על ידי הווים גורם עם הזמן להחלשותן, לניידותן, עד כדי צורך בעקירתן.
כדי שהתותבות החלקיות האחוזות על שיניים יהיו יציבות, נדרשת אחיזתן על ידי שיניים בשני צידי הפה. אם יש שיניים רק בצד אחד של הפה, התותבת תנוע סביב שיניים אלה כמו סביב ציר עם כל לעיסה ותנועת הפה. שכן, התותבת תהיה בצד אחד אחוזה אחיזה צפידה יחסית על ידי שיניים, ובצד שני מונחת על רקמה רכה.
להלן יוסבר כיצד ניתן להתגבר על בעייה זו באמצעות שתלים.

סיכום חסרונות שיניים תותבות

1 . השיניים התותבות לא יציבות בפה , זזות עם כל לעיסה או תנועת פה. בתנועתן משפשפות את הרקמות גורמות לפצעי לחץ.
2 . התותבות אחוזות על ידי החניכיים על ידי ואקום, אחיזה חלשה, נוטות ליפול.
3 . התותבות מכסות את החיך, תחושה לא נוחה ובמקרים רבים גורמות לרפלקס הקאה.
4 . כוח הלעיסה של תותבות קטן, כרבע מכוח הלעיסה של שיניים אמיתיות.
5 . גורמות להפרעה בדיבור.
6 . בזמן אכילה נכנס מזון תחת התותבות, חייבים לנקות אחרי כל ארוחה.
7 . אסור לישון עם התותבות, הפרעה אסתטית בעיקר למתרפאים צעירים יחסית. לחץ מתמיד של התותבות על הרקמות במשך 24 שעות ביממה גורם לנזק לרקמות הרכות של הפה.
8 . גורמות להבלטה של השפה, הפרעה אסתטית.
9 . צריך להוציאן מספר פעמים ביום, לנקותן, להשרות בלילה בכוס עם תמיסת חיטוי. התעסקות מעצבנת.
10 . אחוז לא מבוטל מהמתרפאים לא מסוגלים לסבול את התותבות בפה, ולא משתמשים בהן למרות היותם מחוסרי שיניים.

שיניים תותבות אחוזות על שתלים

עם כניסת השתלים הדנטליים לשימוש יום יומי, ניתנה האפשרות לקבע תותבות ללסת באמצעות השתלים.
ללסת בחלקה בקדמי מחדירים 4 שתלים, עליהם מרכיבים מחברים מדוייקים, מעין תיקתקים, ולמחברים בצידם השני מחוברות התותבות. טיפול זה מביא לקיבוע התותבות כך שלא יפלו, אך עדין נותרו כל שאר החסרונות של תותבות שצויינו לעייל.
בנוסף, יש קושי במיקום התותבות על המחברים.
המחברים דורשים תחזוקה מתמדת, החלפת רכיבים שמתבלים , עלויות וזמן רב של טיפול.
עקב חסרונות אלו, שיטת הקיבוע של תותבות באמצעות שתלים די נזנחה.

שיניים תותבות האחוזות על שתלים ושיניים טבעיות

במצב בו נשארו בלסת שיניים רק בצד אחד, ניתן לשפר את אחיזת התותבות על ידי קיבוען בצד השני על ידי שתלים. כך אנחנו מקבלים אחיזה צפידה של התותבות דו צדדית, ומונעים את הרוטציה של התותבות סביב השיניים החד צדדיות.

שיניים תותבות האחוזות על כתרים על שתלים

עקב הקושי בשימוש בתותבות המקובעות על שתלים עם מחברים מדוייקים, קיימת האופצייה של החדרת שתלים בחלקה הקדמי של הלסת, ביצוע כתרים על שתלים אלו, וחיבור התותבת לכתרים האלה באמצעות ווים או מחברים מדוייקים.
שיטה זו נוחה יותר מאשר קיבוע התותבות לשתלים ישירות באמצעות מחברים מדוייקים.

שיקום פה מלא באמצעות שתלים

התפתחות תורת השתלים והניסיון הרב שנצבר בשימוש בהם, הביא לאפשרות לבצע שיקום פה מלא , רק על גבי שתלים. לכל לסת מוחדרים 8-10 שתלים, והכתרים המורכבים עליהם מאפשרים שיקום מלא של הלסת , על שתלים בלבד.
ביצוע שתלים לאורך כל הלסת אינו תמיד פשוט.
אם בוצעו עקירות בעת ההשתלה, יש לבצע השתלת עצם על מנת להתאים את נפח השתל לנפח מכתשית השן שנעקרה.
לעיתים קרובות הסינוסים בחלקה האחורי של הלסת העליונה נמוכים, ולפני ביצוע ההשתלות יש צורך לבצע הרמת סינוסים. זה דורש ניתוח מקדים לניתוח ההשתלה, וגוזל עוד 6-9 חודשי המתנה לפני ביצוע השתלים.
פעמים רבות לא ניתן לבצע כתרים על השתלים הטריים, ויש צורך להשתמש בתותבת נשלפת לתקופת הביניים, עד קבלת השיקום הסופי על גבי השתלים.
התוצאה הסופית טובה, הדרך ארוכה ומייגעת.

השתלת שיניים ביום אחד

השתלת שיניים ביום אחד היא השיטה האולטימטיבית לשיקום לסת שלמה או פה שלם מחוסר שיניים.
שיטת הביצוע נקראת אול און 4 .
ביום אחד, בהרדמה מלאה, מוחדרים 4-6 שתלים ללסת, ועליהם, באותו יום, מורכב גשר זמני יפה, אסתטי ופונקציונלי.
בפועל מבוצעים 2-4 שתלים בקדמת הפה, ושני שתלים אחוריים.
השתלים האחוריים הם שתלים בהטיה, נמצאים בקדמת הסינוסים, וכך עוקפים את הסינוסים , אפילו אם הם נמוכים.

כל השתלים המבוצעים בשיטת אול און 4 הם שתלים ארוכים, חזקים, שניתן להעמיס עליהם גשר זמני באותו היום.
את הגשר הזמני מחליפים אחרי 6 חודשים בגשר קבוע.
בשיטת אול און 4 אין צורך בהשתלות עצם או הרמות סינוס, עוקפים מכשולים אלה, וכך ניתן להתעלם מגובה הסינוס, אפילו כשהוא נמוך.
המתרפא מגיע בבוקרו של יום למרפאה ללא שיניים או עם שיניים המיועדות לעקירה, ויוצא בערבו של יום עם גשר זמני בפה.
התהליך הארוך מבוצע בהרדמה מלאה, וכך המתרפא לא סובל ולא חווה אי נוחות מהטיפול. מתעורר לאחר הסיום עם השיניים בפה.

לסיכום:

דרך ארוכה עברה רפואת השיניים במסעה לאפשר שיקום פה למתרפאים הנזקקים לזאת.
החל בתותבות שחסרונותיהן רבות.
בהמשך תותבות המקובעות לשתלים, לא נופלות, אך עדיין מדובר בתותבות על כל חסרונותיהן.
לאחר מכן, שיקום על ידי שתלים דנטליים לאורך כל הלסת, בדרך ארוכה וקשה.
וכיום, הפתרון האולטימטיבי של שיקום מלא ביום אחד, המאפשר לשקם פה שלם בשיקום קבוע, הנראה, מרגיש ומתפקד כמו שיניים טבעיות.