דלקת בשן בינה

שיני הבינה הן השיניים האחרונות לבקוע, בדרך כלל בין הגילים 18-25 .
השיניים האלה בוקעות אחרי שהלסת הגיעה לגודלה המקסימלי , ולעיתים קרובות אין להן מקום.
לפיכך, הרבה פעמים שיני הבינה נמצאות בעמדות לקויות בלסת, עם בקיעה חלקית או אלכסונית.
עמדות אנטומיות לקויות אלה גורמות פעמים רבות בדלקת בשן הבינה.

הרקע לדלקת בשן בינה

ההתפתחות האבולוציונית שעבר הגזע האנושי במשך עשרות אלפי שנים , מאדם קדמון דמוי קוף לאדם המודרני, הביא בין השאר להקטנת הלסתות.
לעומת זאת, מספר השיניים נותר כשהיה.
התוצאה היא שלשן הבינה, האחרונה לבקוע, פעמים רבות אין מקום בלסת.

העמדות האפשריות של שן הבינה בלסת

1 . שן בינה שיש לה מקום בלסת, ובוקעת בקיעה מלאה.
2 . שן בינה שאין לה כלל מקום, ולא בוקעת, נשארת כלואה בעומק הלסת.
3 . שן בינה שמוצאת מקום חלקי, ובוקעת במידה חלקית.
4 . שן בינה אלכסונית בצורות שונות.

המקרים בהם נוצרת דלקת בשן בינה

שן בינה הבוקעת בקיעה מלאה משמשת כמו שן רגילה, ואם גם השן הנגדית לה בקעה, היא שן פונקציונלית לכל דבר.

שן בינה שלא בקעה כלל, ונשארת כלואה בעומק הלסת, בדרך כלל אינה גורמת לשום נזק או הפרעה, ואין כל צורך לגעת בה.

יש צורך לעקוב אחריה, לודא שאינה גורמת נזק לשן שלפניה עקב ניסיונותיה לבקוע.

שיני הבינה הבוקעות בצורה חלקית , ישר או באלכסון הן השיניים סביבן נוצרת דלקת.

הסיבה לדלקת בשן בינה

שן בינה שבקעה בצורה חלקית, ישר או באלכסון, מכוסה בחלקה על ידי חניכיים.
בשלב כלשהו, יכולות שאריות מזון או זהומים לחדור למרווח שבין השן החצי כלואה לחניכיים המכסות אותן. זיהום זה גורם לדלקת ולנפיחות מקומית סביב שן הבינה.
דלקת זו נקראת פריקורוניטיס – דלקת סביב כותרת שן בינה חצי כלואה.

הטיפול בדלקת בשן בינה

הטיפול הראשון בדלקת בשן בינה הוא אנטיביוטיקה.
לאחר ירידת הנפיחות יש לשקול את עקירת שן הבינה.

עקירה כירורגית של שן בינה כלואה

עקירה כירורגית של שן בינה כלואה הוא ניתוח , שלעיתים קשה ומורכב.
בנוסף- ניתוח זה כרוך בסיכונים משמעותיים.

שן בינה עליונה

הסיכון בעקירה כירורגית של שן בינה עליונה כלואה הוא פגיעה בסינוס.
הפגיעה יכולה להתבטא בשני אופנים:
1 . יצירת פתח בין חלל הסינוס לחלל הפה- פיסטולה אורואנטרלית.
מאחר וחלל הסינוס סטרילי, והפה מזוהם, חודר זיהום מהפה לסינוס וגורם לדלקת של הסינוס- סינוסיטיס.
כאשר נוצר פתח כזה, חובה לסגור אותו בניתוח, בדרך כלל בהרדמה כללית.
2 . דחיפת שן הבינה לתוך הסינוס. גם כאן נוצרת דלקת בסינוס, ויש לפתוח את הסינוס בניתוח בהרדמה כללית על מנת להוציא את השן.

הדרך להימנע מפגיעה זו היא על ידי עקירה זהירה , שחייבת להתבצע על ידי רופא בעל ניסיון רב בסוג זה של עקירות.

שן בינה תחתונה

תחת שן הבינה עוברים שני עצבים:
1 . העצב הלינגואלי המעצבב את הלשון והחניכיים הפנימיות.
פגיעה בעצב זה תגרום לאיזור של חוסר תחושה בלשון.
2 . העצב האלבאולרי התחתון המעצבב את השפה, הסנטר עור הפנים בשליש התחתון והחניכיים החיצוניות.
פגיעה בעצב זה תגרום לחוסר תחושה באיזור העיצבוב של העצב, כולו או חלקו, בהתאם למידת הפגיעה בעצב.

מניעת פגיעה עצבית בעקירה כירורגית של שן בינה תחתונה כלואה

את העצב הלינגואלי אין באפשרותינו לראות בשום הדמייה.
לעצב זה גם אין מקום קבוע, ואין דרך לדעת את מיקומו בזמן ביצוע העקירה.
הדרך להימנה מפגיעה בו היא להתרחק מהאיזור בו הוא נמצא בדרך כלל , בחלק הפנימי של הלסת.

את העצב האלבאולרי התחתון יש באפשרותינו לראות בהדמיות.
בצילום פנורמי אנחנו יכולים לראות את מידת הקירבה של שורשי השן לתעלת העצב.
אם יש חשד לקירבה גדולה בין שורשי השן לעצב, אנחנו מבצעים צילום CT המראה בצורה מדוייקת את מידת הקירבה.

ביצוע העקירה בתלות לקירבת שורשי השן לעצב

כאשר יש מרווח בין שורשי השן לעצב , ניתן לבצע עקירה כירורגית רגילה של שן הבינה הכלואה.
כאשר יש קירבה או חפיפה בין שורשי השן לעצב אנו מבצעים הליך הנקרא קורונקטומי- עקירת כותרת השן תוך השארת שורשי השן בלסת.
מטרת ניתוח זה היא להוציא את הכותרת, זו שגורמת סימפטומים, ולא לגעת בקצות השורשים הקרובים לעצב, כדי לא לפגוע בו.

בניתוח חותכים את השן , עוקרים את הכותרת, ומשאירים בפה את השורשים. קורונקטומי זה ניתוח ארוך וקשה יותר מעקירה כירורגית רגילה של השן הכלואה, שכן הגישה למקדח החיתוך של השן קשה.
ניתוח קורונקטומי מתרפא כמו ניתוח עקירה כירורגית של שן בינה כלואה, ובדרך כלל אין כל בעייה עם השורשים שנותרו בלסת.

מסקנות

עקירה כירורגית של שן בינה כלואה או קורונקטומי זו עבודה למקצוענים.
ביצוע לקוי של העקירה עלול לגרום לנזקים גדולים.
ניתוח המתבצע בצורה נכונה מתרפא תוך מספר ימים, פותר את בעיית הדלקת אחת ולתמיד, ובדרך כלל לא גורם לכל תופעות לואי ולסיבוכים.