השפעת בריאות החניכיים על דלקת סביב שתלים

דלקת חניכיים כגורמת לפרי – אימפלנטיטיס

אחוז גבוה מאד מהשתלים הדנטלים סובלים לאחר השתלתם מדלקת חניכיים סביבם, מחלה הנקראת בעגה המקצועית פרי- אימפלנטיטיס.
מחלה זו היא מחלה חדשה שלא היתה קיימת עד לפני כ- 30 שנה, לפני עידן השתלים.
עם הפיכת השתלים לטיפול שכיח ונפוץ, חלה עליה משמעותית בארעות הפרי- אימפלנטיטיס,
והיום , כל רופא משתיל חווה את המחלה הזו באחוז גבוה מהשתלים.
המחלות סביב השתלים הן הסיבוך הביולוגי העיקרי של טיפולי שתלים, אשר פוגע בהצלחה
שלהם לטווח הארוך.

שתי מחלות קיימות סביב שתלים:

מוקוזיטיס
פרי- אימפלנטיטיס.
מוקוזיטיס מוגדרת כדלקת חניכיים סביב שתלים.
פרי- אימפלנטיטיס היא מחלת חניכיים שחדרה לעומק , וגרמה גם לספיגת עצם סביב השתלים.

הגורם למחלות החניכיים סביב שתלים, כמו לדלקת חניכיים סביב שיניים הם חיידקים.
חוסר הקפדה על היגיינה אוראלית טובה וקיום פלאק סביב השיניים והשתלים גורמים להתרבות החיידקים, להפרשת טוקסינים על ידם, ולפגיעה בחניכיים ובהמשך בעצם התומכת.

גורמים המשפיעים על חומרת המחלה הם:
1 . דלקת חניכיים כללית בפה עם כיסים עמוקים, במקומות המרוחקים מהשתלים.
2 . עישון.
3 . מחלות כמו סוכרת ופגיעה בחיסון הטבעי.

מסתבר שהגורם העקיף החשוב ביותר להווצרות פרי- אימפלנטיטיס הוא היסטוריה של מחלות חניכיים . השכיחות הגבוהה ביותר של פרי- אימפלנטיטיס נצפתה במתרפאים עם היסטוריה של דלקת חניכיים כרונית. מצב הבריאות סביב שתלים קשור באופן משמעותי למצב החניכיים בעבר, מצב החניכיים בהוה ורמת התחזוקה של השתלים.
נסיבות אלו מהוות קושי משמעותי לשיקום על גבי שתלים, ביודענו שהסיבה העיקרית לאובדן שיניים במבוגרים היא מחלת חניכיים. ואלו המאבדים את שיניהם, הם אלה בהם מבוצעים השתלים.

לפיכך, כדי למנוע מחלת חניכיים סביב שתלים יש צורך לטפל בבמחלת החניכיים טרם ביצוע השתלים. רק לאותם מתרפאים בהם מחלת החניכיים הודברה, ניתן ורצוי לבצע שתלים דנטלים.
מתרפאים עם מחלת חניכיים פעילה, מועדים לכשלון השתלים בטווח הארוך.
כמובן שיש בין השאר לטפל בשינוי הרגלי היגיינה, ביקורים תכופים אצל שיננית, הדרכה, ביקורות, מעקב צמוד וטיפול בכל סיבוך בשלביו הראשונים.

אצל מעשנים נצפתה עליה של עד 30% כשלונות של שתלים בהשווה לאוכלוסיית הלא מעשנים.
רצוי מאד לגמול את המעשנים לפני ביצוע השתלים.
לחילופין יש להתריע בפניהם כי הם נוטלים על עצמם סיכון גבוה של כשלון השתלים.

במחלות כמו סוכרת ידוע על אחוז כשלונות מוגבר בהשוואה לאוכלוסיה הבריאה. סוכרתיים
מועדים למחלות חניכיים כרוניות, גם עקב המחלה שיש לה פעילות ישירה על החניכיים, וגם עקב
הפגיעה בכלי דם הנלוית למחלה. פגיעה זו בכלי הדם, פוגעת גם בקליטת השתלים הזקוקה
לאספקת דם טובה לצורך בניית עצם חדשה סביב השתלים.
למרות זאת, אין מקום להמנע מביצוע שתלים באוכלוסיית הסוכרתיים.
יש להתריע בפניהם על הסיכון המוגבר לכשלון והקפיד על ביקורות תכופות וביקורים תכופים
אצל שיננית, ולהקפיד הקפדה יתרה על היגיינה אוראלית .

לסיכום

הכניסה המסיבית של שתלים לרפואת השיניים המודרנית, בצד ההצלחות והיתרונות שהיא
מביאה, גרמה גם להופעת מחלת חניכיים חדשה, מעשה ידי הרופאים המטפלים. פרי-אימפלנטיטיס שונה ממחלת חניכיים סביב שיניים, באשר שתל דנטלי שונה משן.
יש לשתי המחלות מאפיינים דומים, גם דרך הטיפול במידה רבה דומה, אך את הטיפול האידיאלי בפרי- אימפלנטיטיס איננו יודעים.
מה שבטוח- הדרך הטובה ביותר לטפל בבעיה היא למנוע אותה עד כמה שניתן.