השתלות שיניים טכניקות ושיטות חדשות

השתלות שיניים – חידושים

השתל הדנטלי המודרני הראשון, סבא רבא של השתלים המבוצעים היום, הושתל בשנת 1965 ע"י ד"ר ברנמארק בשודיה.
ד"ר ברנמארק היה אורטופד. במסגרת מחקריו על קיבוע שברים באמצעות פלטות מתכתיות, גילה שלמתכת "טיטניום" יש אפשרות טובה לקשור אליה תאי עצם, וליצור חיבור מתכת – עצם. ברנמארק קרא לתופעה " אוסאואינטגרציה"- אינטגרציה בין מתכת לעצם.
המשך התהליך המחשבתי היה שניתן לקשור תאי עצם לשתל גם בלסתות, ולבצע שתל מתכתי שיתקבע בעצם ויהוה שורש מלאכותי לשיקום עתידי, במקום בו חסרה שן.
השתל שהושתל בשנת 1965 במתנדבת היווה תחילתו של עידן חדש ברפואת שיניים.
מאז ועד היום , השתלות שיניים למיניהן הן הנושא החם ביותר ברפואת שיניים, והן קידמו את רפואת השיניים לאופקים חדשים ונרחבים, עם אופציות טיפוליות , הרבה מעל ומעבר לקיים אז.

מהו שתל דנטלי?

שתל דנטלי הוא שורש מלאכותי, עליו ניתן לבנות כתר המחליף שן חסרה.
השתל הדנטלי הסטנדרטי הוא בורג עשוי מטיטניום.
במהלך ההשתלה קודחים קדח בלסת, מרחיבים אותו למידה הרצוייה, ואז מחדירים לתוכו את השתל. השתל מכוסה על ידי החניכיים, ועליו להשאר במצב זה ללא הפעלת כל כוחות במשך חצי שנה.
לאחר חצי שנה בה השתל התקבע בלסת חושפים אותו, בונים עליו מבנה מותאם וכתר.
כך קיבלנו שן במקום בו לא היתה שן לפני כן.
את התהליך הזה ניתן לבצע גם במצבים של חוסר מספר שיניים ועד לסת שלמה המשוקמת על ידי שתלים.

אז מה השתנה מאז ברנמארק?

היום ידוע כי אוסאואינטגרציה זה מונח מוטעה. אין ולא יכול להיות קשר כימי בין תאי עצם למתכת.למרות זאת, קיימת קירבה גדולה מאד בין תאי העצם לשתל, קירבה המונעת ממנו כל תזוזה, וזה מצב בו השתל נקלט.
למרות האמור לעיל, גם היום משתמשים במונח אוסאואינטגרציה, והכוונה היום היא למצב של קירבה אינטימית מאד בין תאי העצם למתכת, אך לא קשר אמיתי.

המתכת
השתלים הראשונים נבנו מטיטניום טהור, שהוא רך.
כיום השתלים בנויים משגשוגת טיטניום- טיטניום עם מרכיבים נוספים הנותנים לו יותר חוזק.

פני השטח
השתלים הראשונים היו חלקים. כיום השתלים מחוספסים בדרכים שונות, על מנת להגדיל את שטח פניהם, ולאפשר יותר מגע פני שטח שתל- עצם.

צורת השתל
השתלים הראשונים היו צילינדריים. כיום צורתם היא של בורג מתכנס, דומה יותר לצורת השורש הטבעי, וזה מעניק להם אחיזה משופרת בעצם.

צואר השתל
מחקרים וניסיון קליני הראו כי הבעיות של השתלים הן באזור צואר השתל. שם מתחילות דלקות החניכיים ושם מתחילה ספיגת העצם המחלחלת לעומק וגורמת לדלקת חניכיים סביב שתלים- פריאימפלנטיטיס.
לקח מזה:
היום צוארי השיניים הם חלקים, להפחית את סיכויי הדבקות פלאק המכיל חיידקים לשתל.
צואר השתל היום הוא צר מקוטר השתל- מנגנון הנקרא Platform Switching , ונועד להפחית דלקות סביב צואר השתל.

התפיסה היום היא כי השתלות נועדו לשרת את שיקום הפה.
השתלה אינה מטרה אלא אמצעי.
כיום אנו קובעים היכן אנו רוצים את הכתר, ובהתאם מבצעים את ההשתלה.
לצורך זה התפתחו שיטות כמו השתלת עצם, הגבהת והרחבת רכס העצם, הרמות סינוס למיניהן, אמצעים שנועדו לאפשר לנו לבצע את השתלים במקום בו אנו רוצים אותם, ולאו דוקא במקום בו ניתן.

עדיין, לא תמיד ניתן לבצע את השתלים בדיוק במקום בו היינו רוצים אותם מבחינה שיקומית, אך לזה השאיפה.

בשנים האחרונות התפתחו והשתכללו אמצעי ההדמיה. היום אין מבצעים השתלה ללא בדיקת CT מקדימה, הנותנת לנו את מימדי העצם המדוייקים, ואפשרות לתכנן את מיקום ההשתלות, אורך וקוטר השתל. הכוונה היא לדעת מראש למה אנחנו הולכים, ולא להתקבל בבעיות בזמן הניתוח, עד כמה שניתן.

זרוז הריפוי

תורתו של ברנמארק היתה כי יש לאפשר לשתל להקלט במשך חצי שנה, בה הוא קבור תחת גובה החניכיים, ואין מפעילים אליו שום כוחות. המשמעות של זה היתה שרק לאחר חשיפת השתל, חצי שנה מההשתלה, ואחרי ריפוי פצע החשיפה, ניתן לקחת מידות לכתר שאמור להיות על השתל.

המתנה ארוכה כל כך אינה מתאימה לטמפרמנט של המאה העשרים ואחת.
היום אנחנו רוצים הכל עכשיו ומייד.
לצורך קיצור משך ההמתנה לריפוי אזור ההשתלה התפתחו שיטות לזרוז הריפוי.

שיטת PRF – Platelets Rich Fibrin.

שיטה זו פותחה לפני כ- 20 שנה על ידי רופא יהודי צרפתי בשם יוסף שוקרון.
כאשר יש פצע, טבעי או כירורגי, מתקבצים באזור הפצע תאי דם אדומים הנקראים טסיות דם או טרומבוציטים, היוצרים פקק מעל הפצע, ועוצרים את הדימום.
לטרומבוציטים תפקיד חשוב נוסף- הם מכילים בתוכם גרנולות, ובהם חומרים הנקראים "פקטורי ריפוי", ותפקידם למשוך לאזור הפצע תאים בוני רקמות. אלה תאים פרימיטיבים, ההופכים לתאים בוני עצם, שריר, רקמת חיבור, כלי דם ועוד, כל התאים הדרושים לשם שיחזור הרקמה הפגועה.
הטרומבוציטים מפרישים את פקטורי הריפוי, ומושכים לאזור את התאים הללו, המתחילים מייד לאחר הווצרות הפצע את תהליך הריפוי.
מספר הטרומבוציטים המתקבצים באזור הפצע מוגבל.

למה דומה הדבר? נניח שיש לנו אתר בניה עם מספר מסויים של פועלים העובדים בקצב מתאים.
אם נגדיל את מספר הפועלים, יגבר קצב הבנייה.
גם באזור הפצע- אם נגדיל את מספר הטרומבוציטים, תגדל כמו פקטורי הריפוי המופרשת, יותר תאים בוני רקמות יתקבצו, וקצב הריפוי יגדל.

מהיכן יגיעו עוד טרומבוציטים לאזור הפצע?

השיטה שפותחה על ידי ד"ר שוקרון מביאה טרומבוציטים מבחוץ.
לפני התחלת ההשתלה אנחנו לוקחים מהמתרפא דם ומסרכזים אותו בצנטרפוגה.
הדם מופרד ל- 3 שכבות:
כדוריות הדם האדומות, הכבדות ביותר שוקעות בתחתית המבחנה.
בתווך נמצאת שכבת הטרומבוציטים.
מעל נמצאת הפלזמה.
אנחנו מפרידים בין השכבות, לוקחים את שכבת הטרומבוציטים, ובמספר דרכים מחחזירים אותם לאזור הפצע הניתוחי.
כך הגדלנו מאד את מספר הטרומבוציטים באתר ניתוח, והגדלנו את קצב הריפוי של הפצע הניתוחי.

שיטת הגלים האלקטרומגנטיים.

זו שיטה חדישה שפותחה על ידי חברה ישראלית בשם מגדנט.
הוכח שגלים אלקטרומגנטיים מזרזים בניית עצם סביב השתלים.
לאחר סיום ההשתלה, מרכיבים על השתל כיפת ריפוי המכילה סוללה ומחולל זרם. הרכיב יוצר גלים אלקטרומגנטיים המועברים דרך גוף השתל לעצם הסובבת את השתל, ומגבירים את קצב יצירת העצם החדשה סביב השתלים.
שימוש ברכיב זה מקצר את משך ההמתנה מההשתלה לשיקום מחצי שנה לחודשיים.

ניתן להשתמש בשיטת הגלים האלקטרומגנטיים ובשיטת ה- PRF במקביל, ולשפר את תוצאות ההשתלה על ידי שתי המערכות, המסייעות אחת לשניה.

השיטות שהוזכרו חשובות, יעילות וטובות על מנת לקצר את משך הקלטות השתלים מחצי שנה לחודשיים.
אולם הבשורה האמיתית היא השתלת שיניים ביום אחד.
זה החידוש האולטימטיבי בתחום השתלת השיניים.

איך מבצעים השתלת שיניים ביום אחד?

שיטת הביצוע היא All On 4.
שיטה זו הומצאה על ידי רופא מליסבון, פורטוגל בשם פאולו מאלו.
מספר עקרונות לשיטה:

1 . שיטת הטיפול מיועדת ללסת מחוסרת שיניים או עם שיניים המיועדות לעקירה.
2 . ניתן לשקם לסת שלמה על 4 שתלים.
3 . ביום ההשתלה מתקינים למתרפא גשר זמני איתו הוא יוצר מהמרפאה. זה גשר יפה, אסתטי ופונקציונלי איתו הוא יוצא מהמרפאה בתום יום הניתוח. את הגשר הזמני מחליפים בגשר קבוע לאחר חצי שנה.

איך זה מתבצע בפועל?
הטיפול מתבצע בהרדמה כללית.
עוקרים את השיניים המיועדות לעקירה , ומבצעים 4 שתלים:
2 שתלים בקדמת הלסת
2 שתלים אלכסוניים בקדמת הסינוס בלסת עליונה, ובקדמת מוצא העצב בלסת תחתונה.
מדובר ב- 4 שתלים ארוכים וחזקים, המסוגלים לשאת שיקום של לסת שלמה.
על השתלים הללו מרכיבים ביום הניתוח גשר זמני.
במידת האפשר,אם יש מקום בלסת, מבצעים 5 או 6 שתלים, ואז זה נקרא אול און 5 או אול און 6.
עדיין, השיטה המקורית היא אול און 4 .

מה גדולתה של השיטה?

1 . יום טיפול אחד בלבד שמחליף מספר רב של טיפולים כירורגיים ושיקומיים שהיו נהוגים בשיטות ההשתלה הרגילות.
2 . הטיפול מתבצע בהרדמה כללית, המתרפא לא "חווה" את מהלך הטיפול.
3 . בסוף יום הטיפול יוצאים מהמרפאה עם גשר זמני יפה, אסתטי, פונקציונלי המתפקד חצי שנה ללא צורך בשום טיפול ביניים.

וכך, יצאנו מהשתלת שן, עם חצי שנה לחשיפה, ועוד חודשיים לפחות עד קבלת הכתר , והגענו למצב בו ביום אחד משוקמת לסת שלמה על גבי שתלים.

ואכן, השתלת שיניים ביום אחד כיום זו השיטה המועדפת, למקרים המתאימים, לשיקום של לסת מחוסרת שיניים או עם שיניים המיועדות לעקירה.