השתלים הדנטליים המודרניים הומצאו בשנות הששים והשבעים של המאה הקודמת על ידי פרופ' ברנמארק השוודי, ונחשבו למהפכה ברפואת השיניים. בניגוד למה שהיה מקובל ואפשרי לפני כן, התאפשרה השלמה של שן חסרה לא על ידי גשר, בלי לגעת בשיניים סמוכות, ובלי לגרום להן נזק.
על השתלת שיניים בפה מלא אף אחד לא חשב.
ניתוח השתלה נחשב לחידוש, ביצועו היה משימה חשובה ורצינית, ומה שבוצע היה השתלה של שתלים בודדים, וגם זה נחשב להישג. רופאים בודדים ביצעו שתלים, והשתלת שיניים נחשבה לטיפול בתולי, ניסיוני, שמצריך עוד ידע, מחקר וניסיון.
הצורך בהשתלת שיניים פה מלא
לאחר שנצבר ניסיון בהשתלת שתלים בודדים, הוחל ביצוע של מספר שתלים. התאפשר שיקום של אזור בפה, חוסר של מספר שיניים. על שיקום לסת שלמה או פה שלם לא דובר באותם ימים.
האפשרויות והאופציות שהשתלים מאפשרים התפשטו, הן בין רופאי השיניים והן בין המטופלים.
הופיעה דרישה לשיקום על גבי שתלים מצד המתרפאים שקלטו שניתן לשקם את פיהם מבלי לגרום נזק לשיניים בריאות.
וכך, הצורך והיכולת לספק שיקום פה מודרני התקדם והתפתח.
האפשרות לבצע השתלת שיניים פה מלא
לאחר שהושתל ושוקם על גבי שתלים אזור או כמה אזורים בלסת, ההתפתחות הבאה היתה שיקום לסת שלמה על גבי שתלים.
דובר על 8-10 שתלים בלסת מחוסרת שיניים.
ביצוע פרוצדורה זו התאפשרה אחרי שהתפתחו טיפולים כמו השתלות עצם והרמות סינוס , שאיפשרו לבצע שתלים באזורים האחוריים של הלסת.
המעבר מביצוע שתל בודד או מספר קטן של שתלים לשיקום של לסת שלמה על גבי שתלים היה קפיצת מדרגה בתחום השתלות השיניים. זה הצריך הן כישורים כירורגיים והן כישורים שיקומיים, שכן אבן המפתח בשיקום על גבי שתלים בודדים, קל וחומר על גבי לסת שלמה הוא איזון כוחות מדוייק, למנוע עומס יתר על גבי השתלים הרגישים.
השתלת שיניים פה מלא – שתי לסתות
השתלת שיניים פה מלא היה השלב הבא אחרי השתלת שיניים בלסת שלמה.
יחידי הסגולה שידעו והעיזו לשקם לסת שלמה התקדמו, ושיקמו שתי לסתות מחוסרות שיניים, רק על גבי שתלים.
יש לזכור- עד מועד זה, שיקום של לסת או פה מחוסרי שיניים בוצע רק על ידי תותבות נשלפות (פלטות נשלפות) , שזו צורת שיקום מאד לא נוחה בלשון המעטה.
המעבר מתותבות לשיניים קבועות על גבי שתלים היה לא פחות ממהפכה רבתי ברפואת השיניים.
חסרונות השתלת שיניים פה מלא
1 . הטיפול היה ונותר יקר. הרכיבים יקרים, צריך ידע, ניסיון וכישורים של הרופא המבצע את הטיפולים, וגם זה בעל ערך כספי.
2 . משך הטיפול היה ארוך מאד. מביצוע השתלים ועד קבלת גשר לעיתים חלפו לפחות 9 חודשים.
אם היה צריך ניתוח עזר כמו הרמת סינוס, נדרשו לפחות 6 חודשים נוספים.
משמע- מיום התחלת הטיפול ועד סיומו עברו חודשים ארוכים בהם נדרש המתרפא להשתמש בתותבות זמניות, לא נוחות בעליל, עד לקבלת השיקום הקבוע על גבי השתלים.
הרצון והצורך לקצר את משך הטיפול הביאו להמצאת שיטות השתלה חדישות , ודרכים לקצר את משך ההמתנה לקבלת השיקום.
זירוז הריפוי
שיטות חדישות מאפשרות לקצר את משך ההמתנה מביצוע השתלה מ-6 חודשים לחודשיים.
שיטת PRF
בשיטת טיפול זו אנו לוקחים דם מהמתרפא לפני ההשתלה, מפיקים ממנו את הטרומבוציטים ואותם משתילים בחזרה לאתר הניתוח.
הטרומבוציטים מכילים פקטורי ריפוי המזרזים את ריפוי הפצע הניתוחי.
על ידי הגדלת מספר הטרומבוציטים באזור הפצע, אנו מזרזים את הריפוי.
שיטת הגלים האלקטרומגנטיים
ידוע שגלים אלקטרומגנטיים מזרזים בניית עצם.
לאחר סיום ההשתלה אנו מרכיבים על השתל כיפת ריפוי המכילה סוללה ומקור זרם.
לאחר ההשתלה מיוצרים גלים אלקטרומגנטיים המועברים על ידי גוף שתל המתכתי לעצם הסובבת, ומזרזים את צמיחתה.
בעזרת שיטה זו אנו יכולים לקצר את משך ההמתנה מ- 6 חודשים לחודשיים.
השתלת שיניים ביום אחד
השתלות שיניים ביום אחד זו השיטה האולטימטיבית לקיצור השתלת שיניים פה מלא ליום אחד בלבד.
מתאים למקרים בהם מדובר על לסת מחוסרת שיניים או לסת בה השיניים מיועדות לעקירה.
שיטת הטיפול נקראת אול און 4.
ביום אחד, בהרדמה מלאה מבצעים 4-6 שתלים בלסת, ובו ביום משקמים את השתלים עם גשר זמני יפה, נוח אסתטי ותפקודי.
ניתן לבצע לסת שלמה או פה שלם.
לאחר 6 חודשים מחליפים את הגשר הזמני בגשר קבוע.
לסיכום:
השתלות השיניים שינו את פני רפואת השיניים.
תהליכי ההשתלה וכל הכרוך בהם התעדכנו וממשיכים להתחדש מיום ליום.
פיסגת היכולות היא השתלת שיניים ביום אחד בכל הפה.
ההתקדמות שנעשתה בתחום השתלות השיניים פה מלא אדירה.
והעתיד עוד לפנינו.
