שתלים דנטליים סיבוכים

שתלים דנטליים – כיצד להפחית שיעור סיבוכים וכשלונות

ידוע ומקובל ששום הליך או פרוייקט לא מצליח ב- 100%. תמיד יש מידה מסויימת של תקלות וכשלונות, קיים מינימום שאי אפשר לרדת ממנו.
השאיפה אינה להגיע ב- 100% הצלחה, דבר שאינו אפשרי. המגמה היא להפחית את מספר הכשלונות עד למינימום.
שיעור ההצלחה של שתלים דנטלים, לפי מחקרי רוחב שונים נעה בין 95% ל- 98% . שיעורי ההצלחה תלויים במספר רב של פרמטרים: אזור ההשתלה, כמות העצם במקום, איכות העצם, סוג השתל, טכניקת ההשתלה וכמובן מידת ניסיונו של המשתיל.

כאשר החלו ראשוני המשתילים להשתיל שיניים, הם ביצעו זאת בתנאים אופטימליים: אזורים עם כמות ואיכות עצם טובה, שתלים ארוכים עד כמה שניתן וביצוע רק על ידי משתילים שצברו ניסיון בסוג זה של פעולה.
עם השנים הפך כל רופא שיניים למשתיל, הצטברות הניסיון הגדילה את ההעזה, וכיום מנסים לתת פתרונות של השתלת שיניים באזורים ובנסיבות שפעם לא היו מנסים כלל.
המגמה היום היא , עד כמה שניתן , לבצע השתלה במיקום בו נדרש השתל , ולעשות את כל הפעולות הנדרשות, על מנת לאפשר השתלה במיקום האופטימלי מבחינה שיקומית.
לצורך זה מבוצעות פרוצדורות כמו השתלת עצם, הגבהת והרחבת רכסים, הרמות סינוס,וכל אלו במגוון שיטות וטכניקות.
בנוסף, פותחו שתלים קצרים המאפשרים לבצע השתלות במקומות עם כמות עצם קטנה בהרבה מזו הנדרשת לשתלים סטנדרטיים.
פותחו שיטות השתלה כמו אול און 4 המאפשרות עקיפת מכשולים כמו סינוס נמוך, וביצוע השתלת שיניים ביום אחד.

הדרישה לשתלים דנטליים גדלה והולכת במדינות המערב. מחקר שנעשה בארה"ב ובגרמניה מצא כי מספר השתלים שהושתלו בשנת 2020 לעומת שנת 2000 עלה במאות אחוזים.
ישראל לא מפגרת אחרי מגמה זו, והיא ניצבת במקום הראשון בעולם מבחינת מספר השתלים המושתלים פר נפש.
עם גדילת הניסיון של הרופאים בתחום, גדלה גם ההעזה.
כיום מנסים להשתיל במקומות שאינם אופטימליים במחינת כמות או איכות העצם, מקצרים הליכים, מבצעים השתלות מיידיות, גם במקומות שהיו מזוהמים, ופועלים עד כמה שניתן לרווחת המתרפאים, להשיג מקסימום הישגים ומינימום זמן, מינימום ניתוחים וטירדה.

אולם, כאשר גדל מספר הפרוצדורות המבוצעות, גדלים גם הסיבוכים והכשלונות.
הסיבה העיקרית לאובדן שיניים במבוגרים היא מחלת חניכיים.
בעבר היתה מחשבה, שאם נעקור את השיניים הנגועות ונתקין במקומן שתלים, נכחיד את המחלה.
מסתבר שלא כך הוא. מחלת החניכיים הקיימת רודפת אותנו לשתלים, ופוגעת בהם. נוצרת מחלת חניכיים של שתלים הנקראת פריאימפלנטיטיס, הפוגעת בשתלים, כפי שפגעה קודם בשיניים הטבעיות.

מחלת חניכיים של שתלים מתחילה כדלקת חניכיים סביב השתל, ונקראת מוקוזיטיס- דלקת של המוקוזה, החניכיים שסביב השתל. בהמשך היא מחלחלת לעומק, גורמת לספיגת עצם סביב השתל, ואז היא נקראת פריאימפלנטיטיס- דלקת עומק סביב השתל.
חמור במיוחד המצב כאשר אנו משתמשים בשתלים קצרים.
כאשר עקב ספיגת עצם איבדנו 2 מ"מ תמיכת עצם סביב שתל של 10 מ"מ, איבדנו 20% מהתמיכת העצם שלו.
כאשר איבדנו 2 מ"מ עצם סביב שתל שאורכו 5 מ"מ, איבדנו 40% מתמיכת העצם שלו.

אז מה עושים כדי למנוע ולטפל בבעיית החניכיים?

הטוב ביותר – מניעה.
מתחיל בחינוך- מי שנגרם לו נזק כתוצאה מאי הקפדה על היגיינה אוראלית או אי הקפדה על ביקורים תכופים אצל שיננית, חייבים לשנות הרגלים. לצחצח כראוי, לקבל טיפול של שיננית אחת ל- 3 חודשים, ולהגיע לביקורות תכופות.
במחלת החניכיים בפה יש צורך לטפל לפני ביצוע שתלים. עלינו לטפל במוקדי דלקת על ידי טיפולי שינניית, הקצעות שורשים, ניתוחי חניכיים, ולהביא את החניכיים בפה למצב של בריאות.
רק אז, בפה בריא מבחינת החניכיים יש לבצע את השתלים.
וגם אחרי השיקום, יש להמשיך ולהקפיד על ביקורים תכופים אצל השיננית, ביקורות תכופות, צחצוח נכון ומדוייק, ופתרון בעיות מייד עם היוצרן, ולא כשהן קשות וחמורות.

ואם כבר נוצרה דלקת סביב השתלים אובדן עצם, יש לנסות ולטפל בבעיה מוקדם ככל הניתן.

יש לבצע ניתוח חניכיים סביב השתל, השתלת עצם, ולקוות לריפוי ושיפור אחיזת העצם של השתל.

השיקום על גבי שתלים

עלינו לזכור ששתל אינו מטרה אלא אמצעי . השתל הוא שורש מלאכותי עליו בונים כתר, המשלים את חוסר השן בפה.
ביצוע כתר על שתל, מחייב משנה זהירות יחסית לביצוע כתר על שן טבעית.
בניגוד לשן טבעית המחוברת ללסת באמצעות ליגמנט של רקמה רכה, השתל מחובר ללסת חיבור צפיד לעצם.
שן טבעית היא בעלת כושר ספיגה של כוחות מבוקרים שגורמים לה לזוז ממקומה, תופעה המנוצלת באורטודונטיה, ישור שיניים.
בשתל, הפעלה כוחות גורמת לשבירת הקשרים שבין השתל לעצם, וכאשר נשברו מספיק קשרים, השתל הופך לנייד ונכשל.
כאשר מבצעים כתר על שתל , יש להקפיד הקפדה יתרה על איזון כוחות עליו, ולהמנע מכוחות צדדיים, שהם הרסניים במיוחד לשתלים.
ביצוע כתרים על שתלים ללא הקפדה על איזון כוחות מדוייק יגרום לכשלון שתלים.

וכאן הגענו לאחת הבעיות הגדולות העולה, כאשר המשתיל והמשקם אינם אותו רופא.
כאשר שתל נכשל- האם ביצוע לקוי של ההשתלה או שיקום לקוי של הכתר?
שהרי להצלחה אבות רבים, אך הכישלון יתום.

השתלה בשיטת אול און 4

זה ביצוע של השתלת שיניים ביום אחד. ביום עבודה אחד מבצעים השתלת 4-6 שתלים בלסת , ובו ביום בונים על השתלים הטריים גשר זמני, איתו יוצא המתרפא מהמרפאה, ובו הוא משתמש במשך 6 חודשים, עד החלפתו בגשר הקבוע.

גם כאן מיגוון אפשרויות של סיבוכים.
המתרפא יוצא מהמרפאה עם גשר על שתלים טריים שרק הושתלו וטרם נקלטו.
אמנם השתלים מחוברים על ידי הגשר, אך עדיין הם חסרי אחיזה אמיתית בלסת.
המתרפא מונחה להמנע מלעיסת דברים קשים במשך 3 חודשים, עד קבלת אחיזה חלקית של השתלים בלסת. האם תמיד זה מוקפד? אין לדעת.
לאחר קבלת הגשר הקבוע יש להגיע למרפאה אחת ל-4-6 חודשים לצורך פרוק הגשר , ניקויו וניקויהחניכיים סביב השתלים. תחזוקה זו חשובה והכרחית לשרידות הגשר לאורך זמן.יש לזכור שבשיטת שיקום זו, על כל השתלים להיות במצב תקין לצורך המשך תפקוד השיקום.
די בשתל אחד שיכשל, והשיקום כולו לא ישרוד.

לא כל המתרפאים עומדים במטלה זו.
חלקם מגיעים אחרי פרקי זמן ארוכים וחלקם לא מגיעים
כלל. מתרפאים נטולי שיניים קיבלו פה משוקם לתפארת, השקיעו עשרות אלפי שקלים בטיפול,
ולא מתחזקים אותו.
דומה המצב למי שקנה מכונית יקרה במיוחד, אך לא מבצע את הטיפולים
הבסיסיים הנדרשים על ידי הייצרן, ובכך מקצר משמעותית את אורך חייה.

אנחנו מתייחסים למתרפאים הרציניים, שאחרי הזנחה כלשהי גרמו לעצמם נזק, תיקנו אותו,
וחזרו למוטב. עבור מתרפאים אלה אנו משכללים את השיטות, לומדים ומתקדמים, להעניק טיפול טוב יותר, אמין יותר ואיכותי, שישרוד זמן רב יותר.
כל שהמתרפאים צריכים, זה לשתף פעולה, למען עצמם.