הצורך בשתלים קצרים
השימוש בשתלים דנטליים כולל שתלים קצרים לצורך שיקום שיניים חסרות הפך היום לרוטינה, ולפעולה יום – יומית.
עם העלמות התותבות, והתמעטות השימוש בגשרים ארוכים, מתרבה השימוש בשתלים .
השימוש בשתלים חוסך את הצורך לפגוע בשיניים בריאות אך ורק לצורך תמיכה בגשרים, ומאפשר שיקום שן חסרה, מבלי לפגוע בסביבתה הבריאה.
לשתל שני מימדים : אורך ורוחב.
חשיבות אורך השתל
הלסתות עוברות שינויי מבנה עם השנים.
תהליכים דלקתיים, ציסטות , גידולי עצם שונים גורמים להקטנת נפח העצם.
עקירות גורמות לספיגת עצם נכרת. עצם הלסת היא אבר פונקציונלי. כל עוד מצויה בה שן מתפקדת נפחה נשמר. ברגע ששן שנעקרת מתחיל תהליך מואץ של ספיגת העצם, ותוך תקופה של 3 חודשים נפח העצם המקומי מגיע למחצית מניפחו המקורי.
תהליכים אלה משמעותיים בעיקר בחלקים האחוריים של הלסתות.
בנוסף, בחלקים האחוריים של הלסתות מצויים אברים שמגבילים את טווח ההשתלה הפוטנציאלי של שתלים.
השינויים שעוברת הלסת התחתונה
בלסת תחתונה מצוי בחלקה התחתון של הלסת עצב העובר לאורך החלק האחורי של הלסת.
עצב זה מעצבב תחושתית את השפה, הסנטר והחניכיים, ואסור להתקרב אליו, לא כל שכן לפגוע בו.
לפיכך גובה העצם הזמינה להשתלה בחלק האחורי של לסת תחתונה הוא הטווח שבין הרכס לבין העצב, תוך לקיחת מרווח ביטחון.
פעמים רבות, המרווח שבין רכס הלסת לבין העצב מצומצם, לעיתים מצומצם מאד.
השינויים שעוברת הלסת העליונה
בלסת עליונה מצוי בחלק האחורי של הלסת הסינוס המקסילרי.
הסינוס הוא חלל האויר המהווה חלק ממערכת הנשימה. בעת ביצוע השתלה אסור לנו לחדור אל תוך הסינוס, למעט לפעמים ניקוב קל של חלקו התחתון לצורך עיגון השתל.
הסינוס מהוה את הגבול העליון אליו ניתן להגיע עם שתל . טווח האורך של שתל בלסת עליונה הוא מהרכס ועד הגבול התחתון של הסינוס.
הסינוס עובר שינויים לאורך השנים, לעיתים הוא עובר פנאומטיזציה- התרחבות , והתקרבות לגבול העליון של הרכס.
מאחר וגם הלסת עוברת שינויים, בעיקר עקב עקירות, ואובדן נפח עצם, אנחנו מקבלים מגבלה בגובה העצם הזמינה לצורך ביצוע שתלים דנטלים.
לכן, גם בלסת עליונה בחלקה האחורי אנו נתקלים לעיתים קרובות במצב בו המרווח בין שיא הרכס לבין הסינוס קטן עד אפסי, ולא ניתן להשתיל במרווח קטן זה שתל.
מה עושים במקרים אלה וכיצד פותרים את הבעיה.
על כך נדבר במאמר הבא רצפת הסינוס
